אלבר כהן

“האהבה האמיתית, תקשיב לי טוב, זה עניין של הרגל. זה להזדקן ביחד.”

“מהר מהר, צריך לפתוח את הדלת לשני היקירים. כאלה היו תעצומות תשוקתה של אמי הקדושה. לא בדיוק סרט הוליוודי, כפי שאתם רואים. מחמאות מבעלה ומבנה, אושר לשניהם – בזאת הסתכמו כל ציפיותיה מן החיים.”

“והיא הוסיפה לשבת שם, כולה אומרת אהבה משפחתית, ובדמיונה מנתה כבר באוזניהם את כל מה שבישלה ורחצה וסידרה.”

“אל תשכח לחייך. חייך כדי להונות את ייאושך, חייך כדי להישאר בחיים, חייך לראי וחייך לאנשים, ואפילו לדף הלבן הזה.”

“ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט כדי להאמין שהכול לא כל כך רע.”

“מהודר הנך עטי העשוי זהב. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי.”

“כמה מוזר הוא, האושר הזעיר הזה. אושר עגמומי ומקרטע, אך מתוק כמו חטא או כמו משקה חשאי – אכן, כמה אושר יש, למרות הכול, בעובדה שאני כותב עכשיו, בודד בממלכתי ורחוק מכל המנוולים.”

“כל האנשים בודדים לנפשם ואיש לא אכפת לאיש וכאבינו הם אי בודד. אך אין זו סיבה שלא למצוא הערב נחמה ברחשיו הגוועים של הרחוב, שלא למצוא במילים נחמה הערב.”

“הו, שופט בעל גזר דין החוזר על עצמו תמיד... גזר דין אחד ויחיד, גזר דין מוות תמיד.”

“איתה בלבד לא הייתי לבדי; עכשיו אני לבדי עם כולם.”

“מונים בלשון המשונה של המזכירות את 'המצבים שיש לחקור', ... 'הקשיים שלמעשה אינם קיימים', 'הדברים המעודדים שנשמעו לאחרונה במועצה' וכן הלאה, הכול משועטנז בהצעות מבולבלות וסותרות.”

“משתוקקים להבריק בפני הבוס השותק, דישנו האדונים הללו עצמותיהם.”

“האיש הגאה לבדו מאמין שהוא יחיה לנצח.”