חנה סנש

“אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות, אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.”

“אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם, החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם.”

“יש גופים שמאירים מבלי שתיפול אליהם קרן אור מגוף זר, האוכל גם אני להיות כמוהם?”

“כעת בחודש יולי בת כ"ג אהיה... במשחק נועז עלי מספר עמדתי. הקוביה כרכרה, הפסדתי.”

“חברים יקרים! בים, ביבשה, באוויר, במלחמה ובשלום, אנחנו כולנו הולכים למטרה אחת. כל אחד מאתנו יעמוד על מקומו – אין הבדל בין תפקיד לתפקיד. אזכור אתכם הרבה, כי זה הדבר שייתן לי כח.”

“תשע שעות ביום אני עומדת ומכבסת, אני שואלת את עצמי האם באמת זהו תפקידי? ...אני מרגישה בי כוח בלתי מנוצל.”

“לפני כמה ימים נפל מבטי על שני דברים – על גלויה ששלחה אווה מנשף בבודפשט ועל ידי הפצועות מעבודה. לרגע שאלתי את עצמי – האם לא הייתה זאת רומנטיקה טיפשית, לעזוב את החיים הקלים ולבחור בחיים של פועלת? כעבור רגע נחה דעתי, פה בארץ ישראל מקומי!”

“הגרמנים עומדים בשערי פריס ואצלנו עוד שקט. שמים כחולים מזהירים, אבל שקט ושלווה פנימית היכן הם? עם גיורא נפסק הקשר, ואמא?? אני רואה אותה לפני בלילות.”

“היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול – ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל.”

“איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי, בעלת הכרה ובכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה.”