מאיה ערד

“ערד היא סופרת מקורית, רצינית, ידענית, שנונה, וירטואוזית וגם מצחיקה מאוד. בניגוד לסופרים רבים היא גם נושאת מטען רב ערך, מכירה היטב הן את ספרות העולם והן את מחקר הספרות.”

“לפני שנות דור, ספר היה יוצא לאור והיו מתפרסמים בעקבותיו מאמרים רחבי יריעה של חוקרי ספרות. מאז המוספים הצטמצמו. בעשור או שניים האחרונים נשארו רק ביקורות קצרות.”

“די קשה למצוא בעברית את המשלב הנכון, של שפה בגובה העיניים שאינה מכופתרת אבל גם אינה שפת דיבור.”

“החיים לימדו אותי שאם ספר נחשב לנכס צאן ברזל כנראה שיש סיבה שהוא הפך לכזה.”

“לא יכולים לדעת הכול ולא מוכרחים לדעת הכול ולפעמים עדיף לא לדעת הכול כדי לאפשר לחיים להימשך.”

“קשה לכתוב על שינוי באופן ראליסטי ואורגני, לתאר איך הוא קורה בהדרגה.”

“היא נסעה מערבה, מסתבכת בסמטאות, ללא יעד מוגדר. כביכול, היא צריכה לחזור עכשיו הביתה מהר ככל האפשר.”

“אחרים היו רואים במילים האלה אות כבוד. משהו להתגאות בו. כן, הם יקרנים. הם הטובים ביותר בתחומם ונוקבים שכר שהוא תמורה נאותה לכישוריהם.”

“באנגלית זה ייצור עולם חדש של משמעויות. יעשיר את הספר. ייתן לו משהו חדש שהוא יקבל בתרגום.”

“אני חושבת שהמציאו את גיל ההתבגרות כדי שנוכל איכשהו להתמודד עם זה שהם יוצאים מהבית.”

“שקט כזה בשבת בבוקר. בקושי מכונית עוברת ברחוב. כאילו כפר.”

“היא מסתכלת סביבה, בבתים הנמוכים, כמו בציורי ילדים, קירות בהירים ותריסים כחלחלים.”

“היא תכתוב על השנים הטובות. להזכיר אותן. שלא יישכחו.”

“הוא רוצה לעשות רושם. דווקא מפני שנראה היה שהיא ממילא מתרשמת ממנו, והתחושה נעמה לו.”

“קול אחר, מזייף, יצא מתוכה, ניסיון לחקות אישה שנונה שנשמע נלעג, דווקא בגלל שרצתה כל־כך להרשים אותו.”

“הדיבור השקט, המדוד, החיוך העדין, אפילו הכתפיים השמוטות קצת עוררו בה חיבה.”

“היא מציצה בשעון ולא מאמינה שבאמת עבר כל־כך הרבה זמן, אבל היא מוכרחה ללכת, היא מסבירה, והוא מסמיק.”

“עיכב אותו בכוח כמעט – לא, לא, הוא לא מפריע, להיפך, חשוב שישמע גם הוא על מה הם מתווכחים, ואולי יוכל לתרום נקודת מבט רעננה משלו.”

“הוא חייב להתאמץ. לעבוד קשה כפליים, להדביק את הפיגור. הוא צריך לדאוג למכתבי המלצה. להכין מכתב פנייה משכנע, לעדכן את קורות החיים.”

“כדי להציג את מועמדותו עליו להראות הישגים: ספר, מאמרים, פירסומים. והנה, עדיין לא השלים ולו מאמר אחד. עד עתה הרגיע את עצמו, יש לו עוד שנה שלמה במכון, אבל עכשיו ידע: השנה שלפניו היא אחיזת עיניים. המישרות לשנה הבאה מתפרסמות כעת.”