אילנית

“בשנות השישים והשבעים לא הייתה תמימות, אבל לא הייתי בתוך זה. אני כל הזמן עבדתי. היינו אילן ואילנית, הוא היה בן זוגי ראשון, היינו נשואים ועבדנו יחד והוא עד היום המנהל שלי. הוא מאוד עטף אותי, עם שמיכה מגוננת. אני לא הייתי מהמסתובבות.”

“אילנית זה סתם שם במה, היו לי את שנות השישים והשבעים, כל עשור והדברים הטובים. כשאני מסתכלת לאחור, אני מסתכלת בסיפוק. סך הכול הקלטתי מעל 600 שירים. אני מגלה בעידן היוטיוב כל פעם עוד שיר ששכחתי שהקלטתי אותו. אני מגלה פתאום תמונות שאנשים מעלים, אספני תמונות, קטעי עיתונות, אני מגלה את הפנים שלי מאז, שפשוט לא הסתכלתי עליהם. על החיוך, גומת החן, על העיניים שלי המדברות. זה הדבר החיובי שיש במודרניזציה, הצצה לתוך העבר. לצערי בתור ילדה קטנה יש לי כמה תמונות שחור לבן, אבל אין לי את העבר של ההורים שלי.”

“האירוויזיון התאים אז לאותה תקופה, זה היה אירוע משמעותי של אחווה בין העמים. היום הוא נהיה פריק שואו, חוכא ואטלולא, שואו גרוע. לא ברור לי מה אנחנו מנסים להשיג היום בהשתתפות בתחרות הזאת.”

“הייתי אמא במשרה מלאה שחוזרת הביתה מהופעה בשתיים ולוקחת אותם בבוקר לבית הספר, וכשהילדים היו קטנים עשיתי פה ושם הפסקות. בראש ובראשונה הייתי אמא. זה הדבר הכי חשוב לי, יותר מהקריירה.”

“אני לא אוהבת לדבר על פוליטיקה, כי התפקיד שלי זה לשיר. להביא שמחה, עצב, להנעים לאנשים את השעה־שעתיים שהם באים להופעה.”

“אני רוצה להישאר עם האמת שלי, והאמת שלי זה מלודיות, רומנטיקה, ארץ ישראל.”