יאיר גולן

“במדינה מתוקנת היו מעיפים את סגן הרמטכ"ל מתפקידו עוד הערב. כל ניסיון להראות שיש משהו דומה בין ישראל לנאצים הוא בזוי.”

“סגן הרמטכ"ל לדעתי התבלבל. הדברים שלו מעידים בעיקר על חוסר הבנה, שלא לומר זילות שואה. אין שום דבר בעולם שצריך להשוות לסיפור הזה.”

“תיק העיתונות של גולן בן הארבעים ותשע הוא רזה למדי. אבל בריאיון הסיכום שלו הוא לא בורר מילים או מצטנע, אלא מפגין מזג מסתער. הוא טוען שהיה כך מיומו הראשון בתפקיד, ואפילו עוד לפני שנכנס אליו. אבל אי אפשר שלא לחוש שהאיש שגדל בצבא ההתקפה לישראל, התאהב במשימה שקיבל, ויביא גם לתפקידיו הבאים את ההבנה שבמלחמות של זמננו, החזית האזרחית תכריע לא פחות מאוגדת השריון.”

“בינואר הקרוב יציין גולן שנתיים בפיקוד העורף. במטכ"ל האפרורי של אשכנזי הוא בולט כאחד הקצינים היעילים, המעמיקים ומרחיקי הראות. זה לא אומר בהכרח שכולם מחבבים אותו. פקודים לשעבר בנח"ל ובאוגדת איו"ש מדברים עליו בהערכה גדולה, אבל קצינים אחרים מתארים אותו כמרוחק ומסוגר ביחסי האנוש שלו (בתקופות מסוימות היו שהדביקו לו את הכינוי 'יהיר גולן'). גם כך, הוא צפוי להתמנות בקיץ הבא לתפקיד בכיר. ראש אמ"ן או אלוף פיקוד הצפון נראים ככיוונים סבירים.”

“האלוף (מיל') גיורא איילנד אומר שהפרשה היא דוגמה טובה לכך שלא כל תקלה מחייבת הדחת קצינים בכירים. המהלך הפשוט, מבחינת אשכנזי, היה להקריב את גולן ולוותר על קידומו. אבל אלוף פיקוד העורף גולן הוא שניהל בהצלחה, במבצע 'עופרת יצוקה', את הטיפול בישובי הדרום. סביר להניח שכמה החלטות נבונות שקיבל אז, באשר למועד פתיחת מוסדות החינוך, הצילו חיי אזרחים רבים. אילו מיהרו להדיחו בשל פרשת 'נוהל שכן', אומר איילנד, יתכן מאוד שקצין פחות זהיר ומנוסה היה מופקד על העורף בעת מלחמת הקסאמים בדרום.”

“יש לי אמון מלא בסגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, לוחם ומפקד מוערך, ערכי ועתיר זכויות. ההתנפלות עליו וההתלהמות כלפיו נוכח פרשנות מעוותת, במכוון, שניתנה לדברים שאמר אמש - הן ניסיון נוסף במסע המדאיג והמטריד לפגוע פוליטית בצה"ל ובקציניו. אבוי לנו אם ניתן לזה לקרות. תפקידו של כל מפקד בצה"ל, בוודאי מפקד בכיר, אינו מסתכם רק בהובלת חיילים וחיילות לקרב, אלא גם מחייב אותו להתוות להם דרך וערכים בעזרת מצפן ומצפון.”

“בעת המלחמה עלה גולן פעם אחת לביקור בחזית. זה היה למחרת הקרב בבינת-ג'בייל, שבו נהרגו שמונה לוחמי גולני. גולן בא לעודד את רוחו של פקודו לשעבר, מח"ט גולני במלחמה, תמיר ידעי. ידעי שירטט לו תרשים של הקרב בעיירה. 'אבל איזו מטרה אמור המהלך לשרת?' תהה גולן. 'מה הרעיון המערכתי?' המח"ט השיב שאינו יודע. גולן ההמום מצא תמונה דומה גם במפקדת חטיבת הצנחנים, שלחמה בכפר עיטא א-שעב. בשובו למרכז חיבר מכתב לחלוץ ובו הצעה לצאת למבצע קרקעי נרחב, עד לליטני. הצעתו נדחתה.”

“כמו הירש, גולן ידע שהאמצעים העומדים לרשות האוגדה ופיקוד צפון לא יספיקו בעת מלחמה. ב־2004, בעיצומו של תרגיל מטכ"לי גדול, הזהיר את הרמטכ"ל אז, משה (בוגי) יעלון, שהתוכנית המבצעית של צה"ל לעימות מול חזבאללה, 'מגן הארץ', אינה רצינית משום שלא הוקצבו די כוחות לצורך ביצועה. בהעדר כוחות מספיקים, טען אז, 'מגן הארץ' נעדרת אחיזה במציאות ואינה יותר ממס שפתיים שמשלם צה"ל. דברים דומים אמר גולן גם לרמטכ"ל המלחמה, דן חלוץ, בטרם פרצה.”

“בהמשך דרכו הצבאית היה גולן מפקד פלוגת הנ"ט של הצנחנים, מפקד גדוד 890 בחטיבה, מפקד החטיבה המזרחית בדרום לבנון (תפקיד שבמהלכו נפצע ב־97' בהיתקלות עם חוליית חזבאללה) וראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. ב־2000 מונה למפקד חטיבת הנח"ל. יחד עם מח"ט גולני תמיר ומח"ט הצנחנים כוכבי (ובמקביל למפקדי החטיבות המרחביות בגדה, בני דורו, הירש ונועם תיבון) הוביל את המבצעים הצבאיים הראשונים של צה"ל בגדה המערבית ובהמשך את מבצע 'חומת מגן', כיבוש ערי הגדה, באפריל 2002.”

“יחד עם קבוצת קצינים, גולן אכן סומן בשלב מוקדם כמי שצפוי להגיע רחוק. השמות האחרים ברשימה כללו את אביב כוכבי, משה (צ'יקו) תמיר וגל הירש, שלושתם צעירים ממנו בשנתיים. כמוהו, גם הם התקדמו במהירות יחסית והשפיעו מאוד על פני פיקוד השדה של צה"ל בעשור האחרון. אבל בינתיים, גולן הוא היחיד מביניהם שהגיע לשולחן המטה הכללי.”

“יאיר גולן, בן 47, התחנך על ברכי האידאולוגיה של השומר הצעיר. אביו, גרשון גולן, שירת שנים ארוכות בצבא הקבע, מ־48', והיה בתפקידו האחרון סגן קצין קשר ראשי, בדרגת אל"מ. גולן נשוי לרותי ואב לחמישה. בנו הבכור יתגייס בקרוב לקורס חובלים בחיל הים. הוא עצמו התגייס לצה"ל ב־80', לחטיבת הצנחנים. עמיתים לקורס הקצינים, שנתיים מאוחר יותר, זוכרים שדובר בו כבר אז כ'חומר של רמטכ"ל לעתיד'.”

“אני חושב שיאיר גולן חייב התנצלות בפני עם ישראל על הדברים המזעזעים. בזמנו שפשפתי את אוזניי כששמעתי אותו. הדבר היחיד שטוב שהוא אמר את זה בזמן וכך נמנע מינויו לרמטכ"ל.”

“המפקד הבכיר חייב להיות אָשׁוּן – מילה נדירה במקומותינו שהוראתה: שילוב של איתנות, כושר עמידה וקשיחות.”

“באופן מוזר מאוד בעיניי הא־סימטריה נחשבת כחיסרון למדינות המסודרות. אני טוען שבדיוק ההפך הוא הנכון: יש א־סיטמריה מוחלטת בינינו ובין החזבאללה, והתפקיד שלנו הוא להראות לחזבאללה את נחת זרוענו במצב השרירי והנמרץ ביותר שלה.”

“יש שקט מבורך שלא היה כמותו בצפון מאז סוף שנות השישים. ועדיין, הלקח המרכזי הוא שבפעם הבאה, אם נידרש למבצע צבאי רחב היקף בלבנון, נצטרך להסיר את האיום על העורף מהר ככל האפשר, וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים להפעיל את צה"ל במלוא עוצמתו – וזה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות.”

“הלקח הוא שרמת המוכנות, הדריכות והאימון שלנו למצבי משבר שיקרו במפתיע – הפתעה מצבית, לא הפתעה אסטרטגית – צריכה להיות הגבוהה ביותר, כי אירוע שמצית את העסק יכול להתרחש בשנייה אחת.”

“אין פה פעילות אוטומטית ואנחנו לא נעשה משהו בלי הערכת מצב, אבל אין ספק שאנחנו חיים במציאות שהיא נפיצה מאי פעם. אני חושב שהשינוי הדרמטי, שאותו אולי ראוי להבליט, הוא שפעם היינו אומרים שכל עשור יש איזו מלחמה גדולה, וחשבנו במונחים של התרעה אסטרטגית. היום אנחנו נמצאים במצב שהעימותים הם פחות גורפים, אבל העודף בפנים וזה קורה ברעם ביום בהיר. לפני עשור, כשישבנו לשולחן הסדר, לא הערכתי שלמחרת אהיה ברמאללה. וכשהתעוררנו ב־12 ביולי בבוקר אף אחד בישראל או בחזבאללה לא העריך שבערב נהיה במלחמה.”

“בחרדת קודש, בגאווה ובענווה, אני מקבל היום את הפיקוד על פיקוד הצפון. כאן בצפון עוצבה דמותי כלוחם וכמפקד. כאן בצפון איבדתי מעטים מחבריי ורבים מפקודיי. אני חוזר לצפון כבן השב הביתה, שמח על כך, ומודע היטב לגודל המשימה העומדת בפניי – בפנינו. אני מתחייב לעשות כל שלעיל ידי על־מנת לשפר את מוכנות הפיקוד למלחמה ולאירועי החירום שבשגרה. אני מתחייב לעשות זאת במרץ, באומץ לב ובנחישות.”

“אני לא חושב שהיה על מה להתגבר. אני כבר חבר מטכ"ל די ותיק, ויש בגוף הזה אווירה טובה. ברור שהיו דברים שאנחנו לא רוצים לראות. הרמטכ"ל התייחס לזה, ואין לי מה להוסיף. אבל הדברים לא נגעו ולא פגעו ברוב חברי הפורום, והאווירה היום מצוינת. בוגי יעלון אמר פעם שהוא הולך בקריה בנעליים גבוהות בגלל הנחשים? אז אני הולך בנעליים חצאיות, ומרגיש בטוח לגמרי.”

“ב'עופרת יצוקה' הייתי בקיבוץ גבים. הייתה התרעת 'צבע אדום'. נכנסנו לממ"ד, היה פיצוץ עמום מחוץ לקיבוץ, חיכינו קצת, ויצאנו חזרה לעבוד. הרדיו לידי היה פתוח, ושמעתי דיווח בגלי צה"ל על 'גשם של רקטות וקסאמים'. איזה גשם? אסור ליצור חששות מוגזמים. אם תהיה לחימה, יהיו מקומות שיספגו קשה ויהיו מקומות שבהם לא יידעו בכלל שנלחמים. אנחנו צריכים לדעת להבחין ביניהם, ולהכין כל אחד מראש לתרחיש האיום שלו.”