כרמלה טל ברון

“בְּמַטַּע הַשְּׁקֵדִיּוֹת וָרֹד בָּחוּשׁ בִּתְכֵלֶת, תְּכֵלֶת נוֹגַעַת בְּיָרֹק.”

“דבר מָה נמס בי לפתוח עוד דֶלֶת זרָה.”

“לְמַעֵט אֶת קוֹל הַתְּלוּנָה, לְהַטּוֹת אֹזֶן.”

“בַּמְבִּי וּפָשׁוֹשׁ רְפּוּדִים בְּטַעַם לַיְלָה.”

“נחוש בכאב הפרי הבשֶל לעייפָה.”

“לִהְיוֹת צוֹפֶה מִנֶּגֶד בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה.”

“אַל תַּאֲמִין בִּי, הַאֲמֵן בְּעַצְמְךָ.”

“אוֹר סָמִיךְ מְהַבְהֵב בַּתְרִיס.”