נחום ברנע

“אבל 20 מטרים מהבית, במעלה הגבעה, מצא אחד המפקדים במקרה משגר של טיל נ"ט מסוג טאו, מה שמכונה בצה"ל 'עורב'. המשגר, תוצרת ארצות הברית, המילה האחרונה בלוחמת נ"ט, הוסתר בגדר הברושים של הפרדס. לידו, באחת הגומות, היו ארבעה טילים מסוג טאו ‭,2‬ מוכנים לשיגור. המשגר כוון אל כביש ראש־הנקרה־צור, כביש החוף, קילומטר בערך במורד הגבעה. הכביש אמור היה להיפתח לתנועת צה"ל על ידי חיילי החטיבה. שלוש דקות, אמר ליאור דגן, הקמב"ץ החטיבתי, שלוש דקות, לא יותר, נדרשות כדי להציב את הטיל ולשגר אותו אל עבר שיירה של צה"ל.”

“אחד ממבחני הקבלה הכי קשוחים שאני מכיר מסתתר מאחורי שאלה פשוטה, ובמציאות של ישראל היום קצת אנכרוניסטית: האם היית הולך עם האיש הזה למילואים. מילואים במובן של שהות ממושכת, בתנאי לחץ, עם אותם אנשים; מילואים במובן של תלות הדדית, לפעמים בעניינים של חיים ומוות, על פי רוב בעניינים בנאליים כמו סידור תורנות שמירה או הכנת קפה.”

“כלי תקשורת בתוך עמו הוא יושב. הוא תבנית נוף מולדתו. יש לו מחויבות לקוראיו, למאזיניו, לצופיו. אלה האנשים שהקטיושות והקסאמים נופלים עליהם ועל ראש יקיריהם. אלה האנשים שהם או יקיריהם לוחמים בשטח. אסור שהמחויבות הזאת תשפיע על סיקור העובדות, או תרכך ביקורת כלפי הממסד הפוליטי והצבאי. אבל היא משפיעה בהכרח על סדר העדיפויות. עניי עירך קודמים, אמרו אבותינו. נפגעי עירך גם הם קודמים.”

“אין לי ציפיות מנתניהו: הוא חי בתוך עולם אינטרסים משלו, אנוכי והרסני; אין לי ציפיות משריו, שמיעוטם משיחיים ורובם נמושות.”

“נתניהו הפוליטיקאי תפס שהכמיהה לאיש חזק משותפת לארבעה מרכיבים חיוניים בציבור הבוחרים שלו: הרוסים, החרדים, המתנחלים והבאסטיונרים. תן להם חזק, והם יידלקו. אבל נתניהו האיש לא שונה מהם בהרבה. גם הוא כמֵה לאיש חזק, שאיננו. בשבע שנותיו כיו"ר אופוזיציה וכראש ממשלה הוא ניפח שוב ושוב חזה, איגרף ידיים ועשה שריר מול המצלמות. היו שהתרשמו. היו שהתרשמו פחות. פוליטיקאי הופך למנהיג כאשר מתחילים לראות בו סמכות מוסרית. לזה לא הגיע נתניהו, בינתיים”

“האמת היא שכמעט כל ההחלטות המשמעותיות בתולדות המדינה התקבלו בלי קשר, ולפעמים אפילו בסתירה, להבטחות הבחירות. הסכם השילומים, ההתחברות לגוש המערבי, מבצע סיני, הכור בדימונה, הפיחות הגדול של 1962, מלחמת ששת הימים, השלום עם מצרים, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, הסכם אוסלו, ההתנתקות מעזה - לכל ההחלטות היזומות האלה לא היה זכר במצעי המפלגות. הבוחרים בחרו; הממשלות החליטו. זה לא אומר שכל ראשי הממשלה שלנו שקרנים וכל הבוחרים פראיירים. יש כאן משחק ששני הצדדים, הבוחר והנבחר, מודעים לו.”