רבי מאיר

“ר' מאיר רמון מצא – תוכו אכל וקליפתו זרק.”

“כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה.”

“סתם מתניתין ר' מאיר.”

“משמת רבי מאיר, בטלו מושלי משלים.”

“לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו ולמה נקרא שמו רבי מאיר שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.”

“גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים.”

“גדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלים לכל העולם כולו.”

“אדם עובר עבירה בסתר, והקב"ה מכריז עליו בגלוי.”

“לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד.”

“אל יסרהב (יפציר) אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל.”

“מרגלא בפומיה (שגור בפיו) דרבי מאיר: גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום.”

“אין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר (דברים ח, ט) 'ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה'.”

“שנינו: 'בנים אתם לה' אלהיכם' – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים- אין אתם קרויים בנים, דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר: 'בנים סכלים המה', ואומר: 'בנים לא אמן בם', ואומר: 'זרע מרעים בנים משחיתים'.”

“רבי מאיר אומר, לעולם ילמד אדם את בנו אמנות נקיה (וקלה), ויתפלל למי שהעשר והנכסים שלו, שאין אמנות שאין בה עניות ועשירות, שלא עניות מן האמנות ולא עשירות מן האמנות, אלא הכל לפי זכותו.”

“כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.”

“הלומד תורה ואינו מלמדה זה הוא דבר ה' בזה.”

“מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול ת"ל (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.”

“הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. והוי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת כו בתורה, יש לו שכר הרבה לתן לך.”

“כשאדם בא לעולם ידיו הן קפוצות, כלומר כל העולם כולו שלי הוא, אני נוחלו, וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות, כלומר לא נחלתי מן העולם כלום.”

“אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמהו בשעת אבלו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תבא לביתו ביום אידו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו.”