גפי אמיר

“המחשבות הקריאטיביות שלהם משתקשקות ומתנגשות והן עושות המון המון רעש בשכונה. וזה טוב, כי אם יהיה פה שקט לרגע אחד, רק רגע אחד שקט, אני אשמע את עצמי בטח מייללת, תחזור אלי, בקשה בקשה תחזור אלי.”

“חוטפת עצבים כשאני חושבת על כל החלומות שלי שהגיעו בסוף היישר למגרש הגרוטאות. איך אני נעשית דוגמנית צמרת. עוברת ביום שישי בצהריים בשינקין, תלויה על זרועו של ג׳ון טרוולטה וכולם מתפוצצים. מרזה שני קילו, זוכה בנובּל ועולה לבמה בשמלת מיני צמודה ושחורה עם מחשוף גדול. ושאני מתעשרת. ושמישהו כותב עלי שיר.”

“ומי בכלל רוצה להיוודע לחיים הגנוזים של הוריו. יודעים אחד את השנייה בשקט. חיים את החיים האופטימליים שלהם בשולי הילדות שלנו. מתקוטטים בחירוק שיניים. שותקים.”

“משתדלות להתחמק מנוכחותו, מלשונו הגסה, מטון הדיבור הוולגרי שלו.”

“בלילות הלכנו לבתי קפה שקראנו עליהם במקומונים. הזמנו דברים שקראנו עליהם.”

“למרות העייפות הוא כל כך מבסוט, ששום דבר לא יכול לקלקל לו את המצברוח.”

“אולי עכשיו שאהוד ברק נהיה ראש ממשלה, הבעל שלי יתחיל לחבב אותי מחדש.”

“הוא אמר שאולי ייסע לקנדה, קר שם אבל החיים הרבה יותר קלים.”

“החניות עם האספלט בבתים של שלוש קומות והשיחים הקטנים שגדלים בחצר.”

“היא תינוקת גדולה בת חמישים ושש.”