יפתח רייכר-עתיר

“המשפט הראשון בספר הוא: 'המלחמה היא בעלת חשיבות עליונה למדינה. זהו עניין של חיים ומוות, נתיב המוביל להישרדות או לאבדון. לפיכך יש ללמוד היטב את אמנות המלחמה'. חכם סיני אחד אמר, מיליוני אנשים קראו ואני מניח שהספר נמצא גם בספריות של מנהיגינו. ומה המחשבה הראשונה שעולה בראשי? מדוע קברניטינו לא למדו דבר מאמנות המלחמה לפני שיצאו למלחמת לבנון השנייה? האם ייתכן שכלל לא קראו את הספר?”

“'בצנחנים', הוא יגיד, 'זה לא מקובל, אנחנו בוכים רק בכותל, ועל אהבה לא כתוב שום דבר'.”

“לפני חמש שנים, כשסיימתי את עבודתי בכור, החלטתי שכדאי לנצל את העובדה שיש לי חסכונות ופנסיה צבאית (בשנת 1994 השתחררתי כתא"ל בחיל המודיעין), ולעשות שינוי כיוון אמיתי. לא חיפשתי; התפניתי מכל עיסוקיי בצורה מוחלטת, ישבתי בבית, וחיכיתי למה שיבוא. אחרי מספר שבועות זה הגיע: התיישבתי ליד המחשב וכתבתי בשלושה שבועות את כתב היד של ספרי "עסקת חבילה". נעזרתי בעורך מקצועי, ופניתי להוצאות ספרים. הספר נדחה, ואז הבנתי שכמו בכל מקצוע, גם כאן צריך ללמוד את המקצוע.”

“גדולתו של "אמנות המלחמה" היא בפשטותו. אבל זה יהיה די שטחי לומר שהוא טקסט כובש ומשכנע רק בגלל שתוכנו מובן מאליו, או בגלל שכל הקוראים בו יכולים לומר: 'בדיוק ככה אני חושב', ו'אמרתי לכם'. יש בו הרבה יותר מזה. 'אמנות המלחמה' קובע ומתאר את העקרונות הצבאיים הנצחיים של הערכת המצב חסרת הפניות וקרת הרוח ואת עקרונות הפעלת הכוח בלחימה. כמו כן, הוא מקדיש חשיבות רבה להכנות למלחמה, לטיפול בחיילים וליחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי.”

“הגעתי ליחידה כקצין מנוסה אחרי שכבר פיקדתי על סיירת צנחנים וביחידה למדתי איך עושים את הדברים אחרת: איך מחנכים בלי לטרטר; איך מגיעים למיצוי היכולת דרך הענקת סמכויות למפקדים והטלת אחריות על חיילים; איך ניגשים למשימה, מורכבת ככל שתהיה, ומצליחים לבצע אותה באופן מושלם. אם כן, גם אני לא אובייקטיווי. אני אוהב את היחידה ואת לוחמיה, ומתוך זווית הראייה הזאת אפשר לגשת ולנסות לעסוק בסיפור שלה.”