אמי פלמור

“היא מבקשת לשנות את מערכת היחסים בין הממשלה למערכת המשפט במקום את היחסים בין האזרחים למערכת. האזרח הקטן פוגש שופטים בבתי הדין לתעבורה, לענייני משפחה, בשלום, והוא צריך שהשופטים יהיו ברמה טובה ושלא יהיה עינוי דין, שלא יגררו תיקים בגלל חוסר יעילות או עומס. האזרחים יודעים שגם אם המערכת לא מספיק טובה, בבסיסה היא ישרה, כוונותיה טובות, היא מנסה ליישם ערכים של שוויון, אז הם לא רוצים אותה חלשה. כשממשלה מתנהלת באופן סקטוריאלי, מי שישמור עליך הוא מערכת המשפט.”

“העיקרון הבסיסי ביותר הוא שהליך החנינה אינו ערכאת ערעור נוספת, אתה לא בא לפה ואומר, אני חף מפשע. אבל לא בכל מקרה אנחנו דורשים שהאדם יודה בעבירה, אלא שימצה את כל הכלים המשפטיים האחרים שעומדים לרשותו. אנשים פונים אלינו כשהם יכולים עוד לערער, ואני אומרת להם, תנצלו את זכות הערעור שלכם קודם. נכון שבפרשת קו 300 ניתנה חנינה לפני משפט, אבל מאז זה לא קרה יותר. הליך החנינה נועד לפתור בעיות שלמשפט אין פתרון עבורן.”

“התפקיד שלי היה מתן פרספקטיבה משפטית ומתן פתרונות משפטיים אם תהיה עסקה. היה לי כאן במשרד ארון עם קרוב ל־500 תיקים של אסירים, שכל אחד מהם עבר תהליך בדיקה מאוד מתקדם. אנשים חושבים שכאילו רק חתמנו וזהו, אבל בלי עבודת ההכנה לעולם לא יכולנו לעשות את זה בארבעה ימים.”

“אני רוצה להציג תמונה עגולה ומורכבת יותר של השיח הפמיניסטי, שלפיו נשים יכולות ורוצות. לפעמים הן לא מוכנות לקחת את הסיכון שכרוך בתפקידים האלה: אין בהם יציבות, ביטחון או ודאות. השלטון מתחלף ואת יכולה למצוא את עצמך בלי עבודה.”

“ברור שאני מחליטה ומכוונת, אבל היכולת לקדם נושאים לא מתוך אוטוריטה אלא מתוך רתימה, התייעצות, שיתוף פעולה, קשב למגוון של דעות — בעיניי זה ניהול נשי. אני גאה בכוח ההקשבה שלי.”