תמר בורנשטיין-לזר

“בספרים הם נשארו ילדים לנצח. הילדים של 'קופיקו'. אני לא מסוגלת לגעת יותר בספרים האלה, לקרוא את שמותיהם. היו רגעים שחשבתי להפסיק לכתוב בכלל, אבל החלטתי שאני מוכרחה להמשיך, בשביל כל הילדים שעוד יבואו.”

“קופיקו הוא הילד שלי, הוא גדל אצלי בבית.”

“גם ילדים המתקשים בקריאה נמשכים למקרא הסיפורים העליזים. הקרח נשבר והילד מגלה עולם של ספרים. חשוב שייווצר פתח וחוסר רתיעה מקריאת ספרים. בכך משיג 'קופיקו' את המטרה שהצבתי לעצמי.”

“אני כתבתי כדי שתהיה לילד שמחת חיים. כל אחד רוצה לפעמים להתבדר אחרי יום עבודה ולשכוח הכל. אז למה אם ילד מתבדר ושמח זה לא חינוכי? קודם כל צריך למשוך את הילד לקרוא.”

“ומטר של בננות, ביצי הפתעה ושאר ממתקים נזרק לכיוון של קופיקו. הוא תפס את כולם.”

“נזכרו הילדים בתעלולי קופיקו והתחילו מתלחשים כדי לא למשוך את תשומת ליבו.”

“מי יכול לכעוס על קופיקו?”