איך ומה לקרוא

“מוכרח הנך לטפס על מרום פּסגת מחשבותינו... ומוכרח הנך להשתתף ברגשותינו אם הנך חפץ להכיר ולעמוד על סוד הווייתנו.”

“ספרים ממין זה נכתבו ונכתבו בכל הדורות בידי גדולי הדור; – בידי דברני הדור הגדולים, חכמי־מדינה גדולים, חושבי־מחשבות גדולים. כל הספרים האלה הנם תחת ממשלת בחירתכם, ו'היום קצר'!”

“הכתיבה הנה רק אמצעי להעברת הקול, לא כן ספר, אותו כותבים לא למען הכפלת הקול בלבד, לא להעביר את הקול, כי אם לשמור אותו למען יעמוד לנצח. בלב המחבר יש איזה דבר, שהנהו, לפי דעתו והרגשתו, דבר מועיל או ערב, אמיתי. עד כמה שהנהו יודע אין כל איש אחר מסוגל לומר דבר זה. מחויב הוא לומר אותו, באופן היותר ברור.”

“הם אינם ספרים לגמרי, כי אם מכתבים וכתבי עת בדפוס משובח. מכתב מאת אחד מידידינו יוכל להיות מענג, או גם נחוץ ונכבד, היום: אבל אם יש לו זכות־קיום גם להבא אם לא. זוהי כבר שאלה אחרת. העיתון היומי הנהו 'בעתו' בעת ארוחת הבוקר, אבל בוודאי איננו חומר לקריאָה לכל היום.”

“ספר־השעה הטוב... – הנהו, פּשוט, ספר המכיל שיחות ערבות ומועילות של איזה איש, שאין לאל ידכם לשוחח עמו באופן אחר, והנן נדפסות לתכלית זאת... שיחות רבות האור והזוהר על מסעות ותיורים; אותו המשא ומתן החי והשנון; אותם הספורים החיים ומלאי רגש בתמונת רומאנים; דין וחשבון נאמן של עובדות, על ידי עדי־ראייה.”

“הספרים מתחלקים לשתי מחלקות; ספרי שעה וספרי עולם. התבוננו היטב אל ההבדל הזה – זה איננו רק הבדל באיכות. לא הספר שאיננו זוכה לאריכות ימים הנהו הרע. והספר שזכה לאריכות ימים הנהו הטוב. ההבדל הנהו גם בסוג. יש ספרי שעה משובחים וספרי עולם משובחים; ספרי שעה גרועים וספרי עולם גרועים.”

“אותם האנשים החיים ידברו על אותם העניינים 'בני יומם' באופן יותר טוב ויותר עמוק בכתביהם מאשר ידברו עליהם בשיחות כלאחר יד.”

“החברה הזאת, יען כי חבריה רבים הם ובעלי נפשות עדינות וטובות והנם מוכנים לחכות לנו מן הבוקר עד הערב... בארון ספרינו – ואנחנו איננו שמים לב לחברה הזאת.”

“הננו מאושרים אם יזדמן לנו לחזות פני משורר גדול, ולשמוע את צלצול קולו; או לשאול שאלה את איש המדע ולהציל מפּיו איזה מענה הבא רק לצאת ידי חובה... בעת אשר יש חברה אשר שעריה פתוחים תמיד לכל אחד מאתנו, חברת אנשים הנכונים לדבר אתנו ככל חפץ לבנו... ואיזה דברים! את דבריהם היותר טובים והיותר נבחרים שאפשר היה להם לשאוב מעמקי נפשם; ולא עוד אלא כי גם יכירו לנו תודה אם נקשיב להם.”

“כמעט בחירת כל חברינו תלויה במקרה או בהכרח; מוגבלת היא בחוג צר מאוד. אי אפשר לנו לדעת במי היינו בוחרים, ואת אלה שהננו חפצים בהם בכל לבנו לא נוכל להשיגם.”

“נניח כי יש לנו גם הידיעה, גם הרצון לבחור בידידים ומכרים כחפצנו, כמה קצרי יכולת אנחנו לעשות כזאת!”

“חפצנו להיות בחברת ידידים אמיתיים ובחברת מכרים חכמים... וכל מה שנוסיף להיות מקפידים ומדקדקים לבחור בהם, בה במידה תגדל מדת אושרנו ותועלתנו.”