נמרוד שפירא בר אור

“שואלים אותי למה אני מתעקש כל כך על בייג'ין, כשאני בכלל מיועד ללונדון, התשובה שלי פשוטה. עבדתי חמש שנים עבור האולימפיאדה הזאת, וגם אם בעתיד מצפות לי שלוש אולימפיאדות, אני עדיין רוצה לייצג את ישראל גם בבייג'ין.”

“גם אם יגידו לי 'תצהיר על נאמנות ותצטרף עכשיו לנבחרת שתביא לך מדליה אולימפית', אגיד תודה רבה, אשאר בבית ואצפה בתחרות מהסלון. היו לי הצעות בסכומים של מאות אלפי שקלים בשנה ממדינה כמו בריטניה, יכולתי להיות מסודר בחיים ולא לדאוג מה אעשה אחרי השחייה. אם ויתרתי על הצעה כזו, זו הצהרת הנאמנות הכי אמיתית שיש, אבל כשמבקשים ממך חתימה על נייר, זה כבר לא מקובל. עשו לי צרות יותר מלכל ספורטאי בהיסטוריה של המדינה הזאת. זה יכול להוציא אדם מריכוז ולהפיל אותו.”

“היו לי הצעות מפה ועד הודעה חדשה. בריטניה רוצה אותי גם היום לנבחרת השליחים שלה. אני אשקר אם אגיד שזה לא עבר לי בראש. הרבה אנשים סביבי תמכו בצעד הזה, אבל עבורי לייצג את המדינה שלי זה הכבוד הכי גדול, לא להיות שחיין במדינה זרה.”

“לראות את הנבחרת יוצאת בלעדיי לתחרות עלול לתסכל, אבל אם אחרי רבע שעה אני לא מסוגל להציב לעצמי מטרות חדשות ולשאוף שוב קדימה, אז לא אוכל להחשיב את עצמי כספורטאי.”