אברהם מאפו

“יצירתו של מאפוּ היא נצחון על הזמן. היא רואה את העבר כראות הווה. מאפו, נשמה מעולמם של רות, שיר השירים ותהילים, העלה מנשית העבר את הילדות של האומה ושיווה אותה לנגדו תמיד.”

“הבה נִתֵּן עוז ותעצומות לשפתנו הנעימה, ויוצרה מקדם ישפות לך תמיד שלום נפש ורוח.”

“הבו לי אמרות טהורות, הבו לי שפה חדשה ודברים חדשים, הא לכם לבבי לערבון, כי לא אתן לזרים כבודם ולא אחלל תפארתם.”

“הלא עבודתם שלמה בלבבנו, בפינו ובידינו, אז יתרומם אביון מאשפות והנקלה יהיה לנכבד.”

“לכן יבטח בי, כי אגמלהו טוב לפי עבודתו, וגם אשמור לי חסדי על החסד.”

“עשרים שנה ערגה לך נפשי, וכל אנחותי נהפכו עתה לשמחת עולם.”

“השמש יצאה על הארץ ויושבי זפרון בִּערו את החמץ, פִּנו את הבתים לחג הפסח. הקרח יצא מן האדמה וחום היום – עונג לנפש, וכל פה אומר: הנה האביב בא עם חג־הפסח. בכל בית ריח־ניחוח.”

“זאת תעשה לנו שפת עבר, כי תכרה ליודעיה אוזן ותכין לבם לשמוע בלמודים, כי ספרים רבים עתה נמצאים בה, המדברים בחוכמה ובדעת.”

“אל תשפטו אחרית דבר מראשיתו. הן בפעלי זה אנכי כמקלקל על מנת לתקן.”