הראל סקעת

“אני פורים, אני פורים, מסכות ורעשנים, שירים וריקודים, הבה נרעישה – רש, רש, רש.”

“גם לקרח קר, כשאני נזכר איך את היום מולו מאורת בצילו נשברת בשבילו, המילים שהשארת לי – את עכשיו אומרת לו.”

“במלחמה הזאת אולי ניצחת.”

“השארת לי רק מילים, מקלט בין הצללים, ספרים מסודרים ובין החדרים.”

“האור נרדם, דמעות של דם שורפות לי בגרון.”

“אז אם הכול פשוט אני חייב לפחות למצוא בי את הרכות ולנסות להתקרב אלייך להתעמק במגע, גם אם בסוף אפגע.”

“תתני לי פתח ללבך, אני מבטיח שהפעם זה ילך.”

“אם את בכל זאת יכולה, ואם תני לי עוד סיכוי. אולי אני נתחיל מהתחלה אני מבטיח לך שאהיה ראוי־לאהבה.”

“קבלי אותי כמו שעכשיו.”

“קבלי אותי בנשיקות, קבלי את מה שמבפנים, קבליני במילים רכות, קבלי אותי כמו שאני.”

“הם הקשיבו לקולי, הם היו לי למפלט, היום אני יודע, שם למדתי לדבר.”

“בחדרים ובדממה אני מצאתי לי מקלט, כדי לברוח.”

“הסוף כבר כאן אני אקח אותי אליי.”

“אני אשבור את החומות, אותן בניתי בידי.”

“בשבילי השמש זורחת רק מתי שאת כאן.”

“אמרת שתמיד יש מקום לתקווה, מספיק נר אחד שעוד לא כבה.”

“אפילו שכאן החושך מזמן ירד והיום רק מתחיל אצל מישהו אחר.”

“בבטן יש משהו בועט.”

“זה שלך יקשיב לא תמיד הוא גם יחבק.”

“אם זה חלום אני לא רוצה להתעורר.”