רקפת לוי

“אני נורא רוצה להיות פרטנרית ליצירה, לקבל קרדיט כדרמטורגית, כמעצבת חלל, על תאורה, על המוזיקה. ברוב חוצפתי אני רוצה את הקרדיט המשותף הזה. ועל זה היו לא מעט התנגשויות.”

“יש לי נטייה לדחוף ידיים. בכל מקום שבו אני נמצאת, תמיד עשיתי יותר ממה שהייתי צריכה לעשות.”

“כל הדברים שרבתי עליהם והתעקשתי עליהם בכל העבודות שעשיתי, בסוף היו הדברים הכי טובים ביצירות.”

“מילדות רקדתי, ניגנתי, ציירתי, פיסלתי וגם תפרתי. עשיתי כל מה שאני עושה היום, אבל לא עודדו אותי לזה. זה לא נחשב כמשהו שיכול להיות מקצוע.”

“מבחינתי, זאת האמנות שלי. הבגד שמתאים לאישה הספציפית שקנתה אותו. זה מה שמחבר את העשייה הזאת לאמנויות הבמה.”

“אני תופרת כל בגד לבד, המון שעות. יש המון מטרים של בד, של כותנה איכותית מאוד, ותיפורים וכיווצים, שיוצרים משהו מיוחד שנראה כמו תלבושת לבמה. ללבוש לאירוע מיוחד.”