שארל אזנבור

“אני לא מבקש להלום בקהל אלא לגרום לו להקשיב גם לדברים שלא נעים לשמוע. אני לא אמיץ, פשוט אינני רוצה לחיות ליד החיים.”

“אני יותר צרפתי מארמני. צרפת היא הבית. צרפתית היא שפתי. זו התרבות שבחרתי בה.”

“בבית היו בכי וצחוק. גם זה משותף לארמנים וליהודים. סבלנו מאסונות דומים. אולי בגלל זה תפיסת החיים דומה. למדנו ליהנות מהחיים כל עוד אפשר.”

“אבן המצבה היפה ביותר איננה מכסה אלא על אדם מת.”

“עלינו להשתחרר מבלבול מוח; אנו חיים פעם אחת בלבד.”

“היא ההבטחה שלא אשכח, הזיכרון אשר אקח עד סוף הדרך, עד יומי האחרון.”

“עוד היום בעוברי במקום מחפש אני גשר לאותם הדברים שבשנות נעורים כאן הביאו לי אושר.”

“לה בוהם, לה בוהם, להיות עני ומאושר.”

“לא נצא אחרייך לחפש כי אין כל צורך, הן באביב את תשובי חזרה.”

“על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם, רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה.”

“גמענו שוב מן המים שם ונשוב משם צעירים.”

“האדמה גוססת, ולאדם לא אכפת. את חייו הוא חי, ולא יותר. מנצל הוא את הכול למען הנאותיו, בשעה שהעולם מתדרדר. אדמתינו גוססת, הבה נתעורר!”

“אני שותה מים מזוהמים ואוכל אלוהים־יודע־מה, לבוש סחבות ונראה כמו שד, סובל מהתעללויות וחי ברפש, אך אני יודע מי אני, ועל מה אני מגן.”

“יד המקרה מביאה בדרך־כלל לטוב, בעיקר אם אפשר לעזור לה מעט.”

“האדם לעתים בלתי־נסבל, אנוכי ואדוק. אם מצפונו מעיק, אל השמים הוא פונה. על מנת להלבין את חטאיו הוא מתפלל, והנה, אלוהים לצדו עומד והשמים הם לו עד.”

“הגיל לאהבה, אין לו גיל. בני עשרה, ארבעים או אף יותר, כל עוד הלב ממשיך לפעום, יש לנו הגיל לאהבה.”

“מחזיק בידיו חיים של אחרים, משחק בהם בחריקת בלמים, ומאבד הכול בכמה מטרים. מת או לכל היותר מת־מהלך, על כסא הגלגלים יושב, לכל שארית ימיו, כנראה.”

“כשחלמתי בהקיץ, וחשבתי שיש לי זמן, לא עשיתי אפילו שליש מכל הדברים אשר עליהם דיברתי כה הרבה.”

“המוות הכה בם, בלי לשאול לגילם, כי אשמים היו בהיותם ילדי ארמניה.”

“לאיש אין זכות לחרוץ משפט עליי; רק הטבע אחראי לכך שאני הומוסקסואל.”