מיכל זמיר

“ברוח תפיסתו הכלכלית השפיע בעלי את רגשותיו רק על הקרובים לו ביותר, לאו דווקא אלה שחיבב ביותר, אלא אלה שהיו שלו, שהרגשות שהושקעו בהם עתידים להניב ביום מן הימים פירות נאים.”

“כל־כך מוזרות נשמעו לי המילים של המחשבות שלי, כי פעם, בתיכון, חשבתי במילים אחרות. היו לי תמונות אחרות לגמרי. לא ממש תמונה שלמה, אבל חלקים שיחד עושים הצלחה.”

“תמיד מבינה יותר טוב, אבל תמיד שותקת. היא שייכת למחתרת הנשים העצובות, אלה שיודעות מה צריך לעשות אבל אין להן כוח להתווכח.”

“הסתכל בי רגע ארוך ושאל, הייתכן ששנינו, אני והוא, מתקיימים באותו עולם בכלל?”

“היא נאנחת ומתרכזת בנוף הנשקף מהחלון, נוף מטופח שמזכיר לה שבכל זאת בנינו פה משהו במשך השנים.”

“נגינת הגסות המנחמת, נהמותיו של שד שחור ופראי הדוהר במערות הנפתלות של המוח.”

“מבטינו נפגשו להרף עין. מבטי הצטעף באחת לכדי מסתורין פתייני, חדור תודעת עצמו. מבטו שלו לבלב מכוח האפשרות שנולדה.”

“ארשת פניהן כמו גם לבושן מעידים על חומרה רבה בגישתן לעצמן ולעולם בכלל.”

“נורמליות איננה בגדר משאת נפש שלי. מעולם לא הייתה.”

“כשהחלה לשכוח שאני בתה החלה לחבב אותי.”