אהרון קשלס

“גיבורי הסרט יוצאים למסע באירופה. חלקם עושים זאת למען אהבת חייהם, חלקם עסוקים במסע תיירות קדחתני, אבל למען האמת, כולם חושבים רק על דבר אחד: הרחבת האופקים המיניים, יוצרי הסרט אינם מחמיצים אף הזדמנות לחבוט בכל מדינה ולאום אירופאיים: הסמים והזונות של הולנד, אוהדי הכדורגל החוליגנים של בריטניה, העוני של מדינות מזרח אירופה, החרמנות האיטלקית, הסנוביזם הפריזאי והאנטישמיות הגרמנית. אף אחד לא יוצא בזול." ~ על הסרט "יורוטריפ”

“ 'ילדות רעות', המושפע לא מעט מיצירת הפולחן 'מלכות הכיתה' ('Heathers'), הוא יצירה חכמה, שנונה וצינית. מחקר סוציולוגי שעושה שימוש בהומור כדי למתן ולו במעט את מסריו הבוטים, אם תרצו. אמנם הסרט לא מסתיים במרחץ דמים דוגמת 'אלפנט' של גאס ואן סנט, אך הפחדים מהם ניזונה היצירה המשובחת הזו הם אותם פחדים.”

“יש משהו בזירת האיגרוף שמושך את מיטב יוצריה של ארצות הברית. נדמה כי דווקא שם, בין החבלים המקושטים בצבעי הדגל ומכוסים בזיעת הלוחמים המשולהבים לבין הקנבס התכלכל והמדמם, נוח לבמאים לגולל את סיפורה האמיתי של אמריקה. מעלליהם של המתאגרפים מייצגים באופן הסמלי והתמציתי ביותר את מהות החיים המודרניים – לכולם יש חלום, אך כדי להגשימו יש להשכיב תחילה את היריב בסנוקרת חסרת רחמים או לפחות לשרוד 15 סיבובים של חבטות ומהלומות איומות ולייחל לניצחון בנקודות.”

“יש גם תהליך הבשלה שבמאי צריך לעבור. הקפיצה המהירה הזאת למים ההוליוודיים היא כמו טירוף בשבילי. לפעמים כשיוצרים שעדיין לא בשלים מקבלים תקציב גדול, הם מתחילים להתפזר על שטויות. כשיש לך תקציב של 3 מיליון דולר, יש לך יותר מדי אפשרויות.”

“הבעיה היא שהדגש בלימודי הקולנוע בארץ הוא לא על אסתטיקה, לא על הקראפט - היכולת הטכנית - אלא על אג'נדות. יש המון קורסים על תיאוריות פמיניסטיות בקולנוע, על הזר והחריג בקולנוע, על דמות הערבי בקולנוע. כאילו האג'נדה היא הדבר המשמעותי היחיד.”