הגאון מווילנה

“אנו זכינו לראות בעינינו אדוננו מרנא ורבנא גאון ישראל וקדושו, ר' אליהו חסיד, הוא היה עיר וקדיש כאחד מן הראשונים, וכל מדות שמנו חכמים בתלמיד חכם נראה ונגלה לכל שהיו בו, בין בתורה בין ביראה, בין בהנהגותיו, בקיאותו...”

“מהר"א מווילנא אשר כחו כאחד הראשונים.”

“הגאון הנורא כאחד מן הראשונים מרן אליהו מווילנא.”

“אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו, עזרא, רבנו הקדוש, רב אשי והרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מהראשונים, מדרגתו ברוח הקודש, ביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם.”

“הרמב"ם [...] נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכול הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים [...] והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת.”

“בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיא אלהית, לימודית וטבעיות יזכו לעתיד לבא לאור ד'.”

“והנה בהיותי בקהילת קודש ווילנא המעטירה… שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות – לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה כי התורה והחוכמה נצמדים יחד... וציוה לי (=הגאון) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחוכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל." ~ בהקדמה לספר "אוקלידוס" בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן”

“העיקר לזכות לעולם־הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים.”

“ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית־הכנסת אי־אפשר להנצל מקנאה, ולשמע דברים בטלים ולשון־הרע... וכל־שכן בשבת ויום־טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל.”

“ובשבת ויום־טוב אל תדברו כלל מדברים שאינם נצרכים מאד. וגם בדברים הנצרכים למאד תקצרו מאד, כי קדושת שבת גדולה מאד, ובקושי התירו לומר שלום בשבת.”

“ומה־הנאה לאדם שסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה, וכל הנאות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך באדם. ומה העולם־הזה, כי כל ימיו כעס ומכאובים, גם בלילה איננו מניח לו לישון, והמות אינו מקווה, והכל יביא במשפט, על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דיבור קל.”

“וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער.”

“העולם דומה לשותה מים מלוחים, ידמה לו שמרוה, וצמא יותר.”

“הרשע יודע בעצמו שרע ומר דרכו, אך שקשה לו לפרש.”

“הלמוד אינו נקבע באדם, כי אם בישוב ובנחת.”

“הדבור והמדות צריך הרגל רב.”