ציפי גון-גרוס

“יודעת לקרוא. ממש יודעת לקרוא. קריאה כזו שדגה מבין המילים את הניואנסים ואת החד פעמיות שסופרים משובחים מביאים איתם לכתיבה.”

“קראתי המון, אבל בבית שבו גדלתי לא היו הרבה ספרים. בגלל צוק העתים היו לנו רק ספרים בסיסיים ביותר: מילונים, התנ"ך, 'אנציקלופדיה מכלל'. כשהייתי נערה, הספר הראשון שקניתי בכספי היה של הפילוסוף והמשורר רבינדרנת טאגור. לפניו קראתי צ'יפופו, קופיקו, אריך קסטנר, כל מה שהיה בספרייה.”

“ד"ר דוד רודי אמר לי פעם שהעיסוק שלי בתקשורת הוא סוג של מרד, הפן הבוהמי והבועט שלי, ואילו הפסיכולוגיה היא החלק המרצה והפולני שלי. אני לא יודעת עד כמה זה נכון. אחרי הכול, אני לא מגישה תוכנית מוזיקה שחורה חתרנית, או מחתימה אנשים על עצומה נגד שירות בצבא.”

“זה מאוד מפתה להיות המטפלת של המרואיין, במיוחד בראיונות ארוכים שבהם לא אחת אומרים לי 'כפסיכולוגית עלית פה על נקודה כזאת וכזאת'.”

“אנשים הפסיקו לקנות ספרים מאהבת הקריאה והם קונים את מה שנמכר בשקל וחצי. למען בריאותנו התרבותית אני חושבת שצריך לחוקק פה חוק דומה לזה שקיים בצרפת ובעוד מדינות, לפיו בשנתיים הראשונות לאחר צאת ספר לאור, המחיר שלו מוגן ואי אפשר להוזיל אותו ביותר מחמישה אחוזים. אצלנו נוצר עיוות שגורם לכך שחנויות ספרים קטנות לא מצליחות להתקיים וגם ההוצאות הקטנות נבלעות בתוך הגדולות.”

“ראיתי את הפריחה של הכתיבה הנשית, שהעלתה על פני השטח נושאים שהיו טאבו ושגברים לא יבינו, כמו הקושי הגדול לצד האושר באימהות, עייני ערך אורלי קסטל-בלום. אני חושבת שיש המון כותבות דתיות וחרדיות מעניינות מאוד, כמו חנה בת שחר ויוכבד רייזמן – שכבר המון זמן לא פרסמה דבר ואני ממש מחכה לספר הבא שלה. והכי חשוב – שכתיבה נשית היא כבר לא משהו חריג, לא נושא שמדברים עליו.”

“ילדים שרואים את ההורים קוראים, קוראים יותר.”

“מורה טוב משקה את האישיות שלך במים חיים.”

“בכתיבה – הפרטי ביותר הוא גם הנוגע ביותר.”

“ברחתי מהבית. אני בטוחה שאף אחד לא יחפש אותי, ובכיתה בטח לא אחסר לאף אחד. הם בטוחים שאני מטומטמת.”