רפאל איתן

“איש אמיתי, קשור לקרקע, קשור למציאות, בודק לבד, הולך לשטח. ככה הוא גם נהרג. הוא לא חיכה במשרד שיקבל דיווחים מה עשתה הסערה, הלך לבד, שש וחצי בבוקר, לבדוק. זה רפול.”

“רפול השפיע עליי הכי הרבה. הוא היה הכי מבצעי שראיתי בחיי וגידל דור של מפקדי צנחנים נועזים, שמבצעים כל משימה, עומדים על קוצו של יוד, ערכיים, עושים הכל בסטנדרט יוצא דופן.”

“בשנת 1979, שנה לאחר שרפול התמנה לרמטכ"ל, הוא פתח בפני הסיירת והכוחות המודיעיניים והאחרים את השמים... אישורי פעולות למשימות שמעבר לגבול הדמיון והתעוזה”

“מה שמצאתי ברפול זה לא היה בפן של הפוליטיקה, זה קשור קשר אמיץ בבחור אחד ששמו יוסי ג'ינו... שאלתי את רפול מדוע אתה משקיע כל כך הרבה מאמצים בעניין של ג'ינו, ורפול הביט בי מבט חודר כזה וענה לי '...כשהייתי רמטכ"ל שלחתי את ג'ינו למקומות ש-90 עד 100 אחוז לא היו לו סיכויים לחזור מהם. בי נשבעתי שאם הוא יחזור חי מכל המשימות הללו אני אקריב אפילו את חיי למענו.”

“פחדתי רק מרפול ומהיושב במרומים, או מפאשלה שתקרה.”

“כמפקד כיתה היה רפול הטוב ביותר בצה"ל וגם כרמטכ"ל הוא נותר מפקד הכיתה הטוב ביותר בצה"ל.”

“רפול לא היה מפקד של חפ"קים. הוא היה קודם כל חייל, ובכל פעולה שרק אפשר, התייצב איתנו בחוד ובמקומות הקדמיים ביותר. התרשמתי מאד ממקצועיותו וחיילותו... הוא שלט בפרטים הקטנים ביותר, ומנסיונו הקרבי שלף והעלה רעיונות וחידושים שאפילו אנו, עם כל הידע והנסיון שלנו לא חשבנו עליהם”

“כמח"ט, רפול יזם ודחף לכמה שיותר פעולות מבצעיות... הוא האמין ובצדק, שפעולה מבצעית אמיתית אחת, קטנה ככל שתהיה, שווה לחייל יותר מאלף שעות אימונים.”

“אחרי הפסקת האש במלחמת יום כיפור, הוא בא כמפקד אוגדה אלינו למרום-גולן וביקש מאיתנו לאפשר לו להציב את מטה האוגדה בקיבוץ. כשראה אותי שאל מיד, מה אתה עושה כאן? הוא התכוון, למה אני בקיבוץ בעורף ולא עם הסיירת בשדה הקרב כשאז עוד היה מצב שכל יום יכלה להתחדש המלחמה... היתה לי הרגשת אי נוחות. ידעתי שהוא לעולם לא היה עושה צעד כזה, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה.”

“רפול היה בעניין הזה מאוד קשה וסגור. ראית שמותם של חברים זה דבר שנצבט אצלו פנימה.”

“הופיע אדם, שכבר במבט ראשון ראית שיש לך אמון בו. הוא דיבר איתך בגובה העיניים, בשפה קצרה וברורה. הרגשת שהוא מקשיב לך, ואתה יכול להגיד לו בפנים הכל.”

“אז אותם נשים בקבינה.”

“אלמלא נלחמנו במחבלים ובסורים ביוני 1982, היינו נאלצים להילחם בהם במועד יותר מאוחר – בתנאים חמורים פי כמה. אילו נלחמנו שנה לפני־כן, לפני הפסקת־האש ביולי 1981, היתה המלחמה קלה בהרבה. מספר הקורבנות היה קטן וההישגים יותר גדולים.”

“טוענים, כי רק במלחמת אין־ברירה ישנו קונסנסוס, הסכמה לאומית, המרבה אחדות בעם, ואילו במלחמת־ברירה ההסכמה הלאומית מתבקעת והאחדות נשברת... זהו ההבל הגדול מכולם. מחמש מלחמותיה של ישראל... רק שתי מלחמות היו מלחמות אין־ברירה... לפי ההנחה המעוותת, המסולפת והמסוכנת הזאת, האידיאל הרצוי לישראל היא מלחמת יום הכיפורים. זו מלחמה קלאסית של אין־ברירה. אפשר להגיע להסכמה לאומית. אין פיצול בעם. האחדות חוגגת.”

“מוטב להחזיק את החרב ביד משהיא תהיה על הצוואר.”

“תוך כדי הפעילות על שובר הגלים, שמתי לב להתנהגות עופות הים למיניהם. איך העופות האלה רואים אותנו... בני האדם... יש בזה מוסר השכל.”

“מידת הבורות של החיילים שגוייסו, גילתה ברבים את המחדל הנורא של מערכת החינוך. לא ייתכן שגוף כמו הצבא יתעלם מהבעיות החברתיות של המדינה ומי שטוען שזה בא על חשבון טנקים וצנחנים, פשוט משקר.”

“היה לי ניסיון עם שני גבולות עם גדר: בבקעה, כשהייתי מפקד הבקעה, ובגבול לבנון, כשהייתי אלוף פיקוד צפון. הגדרות, כמכשול, מנעו מאיתנו הרבה דם. מה הפלסטינים חושבים, שאנחנו נסבול מתאבדים ונקל עליהם בכל תחום?”

“אני יכול למנות לך עכשיו 30 קיבוצים של השומר הצעיר שיושבים על אדמה של ערבים. אתה יודע מה, זאת התנועה הצבועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כל דבר הוא כמו בתקופת סטלין.”

“אני חושב שבסופו של דבר הוא יתפוס את עצמו ויראה שכל הדברים האלה – לא היה להם שום בסיס מציאותי. אני חושב שהוא עושה את זה מתוך תמימות. שהוא חושב שהערבים רוצים כמוהו. לדעתי, הוא לא מספיק מתוחכם בשביל להבין את הבסיס שעליו הערבים עומדים.”