עופרה עופר

“הַמַּלְקוֹשׁ מְזֹהֶה בְּמַבָּט לְאָחוֹר, / אֲבָל הִיא לֹא תָּחוּשׁ בַּשִּׁנּוּי שֶׁיִּשְׂרֹר.”

“הֵם בָּאִים בְּגַלִּים, בְּטִפְטוּף, בִּזְרִימָה, / אֲבָל מָה הַמַּיִם יוֹדְעִים עַל צָמָא?”

“הַגֶּדֶם מְבַקֵּשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ / הוּא מַמְשִׁיךְ לָחוּשׁ בַּגַּעֲגוּעַ.”

“ואצלנו, אמר לעצמו, כבר שנים נלחמים ונלחמים ואין תוצאות.”

“זה היה מוקדם בבוקר, ביום שישי, חודש בדיוק לפני ראש השנה. הוא אמר לעצמו – מעכשיו אין עוד עבר. רק עתיד.”

“הופיעה להרף עין בחלון שלצדה צללית שקופה שהפתיעה אותה, איזו אישה אלגנטית, אמרה לעצמה, ואז הבינה שזאת ההשתקפות שלה.”

“מעבר לשולי הזיכרון יש אירועים שלחלקם הייתי שותפה, ואחרים, שהסתננו לתוכו בעורמה, כאילו הייתי שם וצפיתי בהם בעיני ושמעתי אותם באוזני בפסקול המתלווה לסרט שלא יכולתי בשום פנים ואופן לראות.”

“שתינו התהלכנו בימים של הקיץ ההוא על קו גבול, שעדיין לא ידענו על קיומו.”

“הגיל המצוי בגוף. במאגר הזיכרונות, במידת ההשלמה, בעוצמת הציפייה.”

“המסתורין סביב דמותו, האנושיות והגאונות שבזכותן המילים שלו מדלגות בקלות מעל משוכות של שפה ושל זמן, מעוררים בי כבר שנים סקרנות ואהבה.”

“אני אוהבת לכתוב בתוך צורה ברורה ומוגדרת ולמצוא בתוכה את אפשרויות הביטוי והחופש שלי.”

“כדי לכתוב על דברים צריך פרספקטיבה של זמן, צריך להבין מה קרה.”