נמרוד שיין

“נמרוד שיין הוא טרובדור של שירי אהבה. את פניה הרבות, על תענוגותיה ועל ייסוריה, הוא בוחן בכתב ידו הבהיר, הדיאלוגי, הנע בין הפרוזאיות של היומיום ובין הליריקה העדינה החבויה בשגרה. שיין מעמיק בחקר הקִרבה, הארוטיקה והאינטימיות, על שלל גווניהן.”

“ילד פינוי בינוי. מרפסת שהוצאתי לראות את העולם.”

“שנהיה רקמת עצלות עוטפת בדבק המגע.”

“אפילו מאוורר העמוד בחדרי מניד בראשו לשלילה.”

“פעם נפל לי הבית מהיד כמו ביצה בדרך מהמקרר.”

“אני מביט אל חיי ומנסה להיזכר מתי הם התחילו לפתח צליעה.”

“זו אהבת המים שלך המחלחלת אצלי.”

“גילי מתגורר בי כתולעת שקטה.”

“את ואני מחוגים של חצות.”

“בחילופי העונות העולם נושר מאיתנו כמו נשל.”

“הגעגועים הטובים שרים בדמי.”

“חוכמת המתינות בכפות רגליה העבר דוהה בעקביו.”

“אנחנו שלל ממלחמתם של אחרים.”

“יצאו אל הרקיע בשירת זכוכית דקה.”

“האהבה איננה דת היא אומרת.”

“אני אדון ההרמון אלף נשים יש בו והן כולן את.”

“ליבי הוא לטאה.”

“יכול להיות שפעם הייתי זקן. העור שלי מקומט מבפנים.”

“הרגע הנורא והנפלא.”

“לנשום מטרונומית.”