יעקב פיכמן

“נאמן פיכמן לנעימה אחת, להלך־נפש אחד, שאינו מש ממנו בכל אשר יעשה: זהו הלך־הנפש הלירי. הליריקה היא קול נפשו, סוד יחודו, חמדת לשונו.”

“יצירתו של פיכמן, השירה והפרוזה שלו, היא יצירה גלויה ובהירה, בלי מעקשים, בלי נפתולים ובלי חספוסים, יצירה שהלכה למישרים, ללא קפיצות דרך וללא קפיצות מחשבה, כמעט אחת ברוחה ובמהותה מראשיתה ועד סופה.”

“הוא תמיד מחוץ לכל מקצוע, לכל מעמד, לכל הגדרה. במקום שהשארנוהו פעם, שוב לא נמצאהו בפעם שניה. הוא תמיד קופץ מעל עצמו, מתפרץ לתוך תחומים שאינם שלו, ומצליח; ובשעה שאנחנו מאמינים לראותו כבר בחוף מבטחים, הוא כבר שוב ‘מפרש בים הגדול’ וחותר לאיים חדשים.”

“עשרת הספרים הראשונים, שהילד אינו קורא אותם בלבד, אלא חי עליהם בבדידותו, הם המכוונים את דרכו בחיים יותר מכל דברי המוסר והפילוסופיה שיתעמק בהם אחר כך בבגרותו.”

“בקורתו של משורר אמנם תהיה תמיד במידה ידועה סובייקטיבית, ואולם אפשר שזוהי הביקורת האמיתית האחת בעולם.”

“עריכה יש בה כובד הראש ותמורת גזל הזמן היא מחזירה את החשוב באוצרו של יוצר – את כשרון הביקורת העצמית.”

“גָּדַלְתִּי מֵחֵיק אֲדָמָה מְחוֹנֶנֶת, זָרָה כָּל אֵיבָה לְנַפְשִׁי מֵעוֹדָהּ.”

“יום יום אני הולך למעונך ואלייך לא גונב עוד דבר.”

“בטרם עוד תוגד המילה ואם תוגד יום אחד מי ידע.”

“יָמִין וּשְׂמֹאל רַק חוֹל וָחוֹל, יַצְהִיב מִדְבָּר לְלֹא מִשְׁעוֹל.”

“אשרינו משכימי עבוד עם הטל.”

“היום נהיה לאחרים – איש לא יכירנו.”

“בּיעׇר ובחוֹרש כל צִיפוֹר אומרה שִירׇה.”