מרדכי טמקין

“אנו נסחפים בשירת טמקין אחר שירת טבע רוחשת, כתיבה שיודעת למזג חומר ורוח, אדמה ונפש.”

“לשמור בקנאות על מִטְבַּע ידך המיוחד בצַלְמי, ועל חותַם ייחודְך הגָדול חָפצתי!”

“הֱיות עצם בודד ונבדל, השש בבידולו, לא להתערב ולא להתבטל.”

“לא, לא אוכל עוד שאת האימה בדומיה, כעופות אצרח מר בנהי וקול תאניה!”

“שימי נא, ארצי, את ידך האדירה.”

“ובדמדומי הוויה אחרת הננו נפגשים.”

“עטוּפה דממה כחולה כְּאי בלֶב הימים.”

“שטוּפת זהב ותכֵלת היא הָארץ.”