רון כתרי

“מי שנפל ומי שנהרג בתאונה, מי שנפטר ומי בנסיבות טרגיות אחרות. כולם – אינם עוד! והדבר סופי ומוחלט. טבעו של אדם, שסוף חייו – מותו, אך אלו שקראנו בשמם, רובם – ככולם, כה צעירים היו! את כולם זוכרים אנו, גם היום, בגעגוע ובלב דואב. והרשו לי להזכיר את חָברי שלי, בני מחזורי בבית הספר ובפנימייה הצבאית שאת נפשם השליכו בנסיבות קיצוניות – בקרב לכיבוש החרמון ובטיסה, בטנקים הבוערים בסיני ובגולן. קול קרא להם – והלכו. משל הם לאחיהם, ששמותיהם נמנים על הרשימה הכואבת של חללינו, אותם אנו קוראים היום – וזוכרים!”