ליהיא לפיד

“היא מצליחה להיות אמיתית מאוד בלי להישמע מאולצת.”

“לא אצלנו. זו אני שהתכסיתי בשמיכה. יאיר, שהיה לו כבר מנגנון הישרדותי וידע להתמודד עם משבר ועם אבל אחרי שאיבד את אחותו, התנהל כאילו אנחנו יוצאים לקרב. נלחמנו על היחד שלנו ועל יעלי. הוא העמיד את כולנו בפרופורציות. הוא אמר לי: 'ליהיא, זה מה שיש, ואנחנו יחד נעשה כל מה שצריך כדי להיטיב עם יעל ולאפשר לה לפרוח'.”

“לפני 22 שנים עמדתי מתחת לחופה עם בחור מתולתל וידעתי שבחרתי נכון, ומאז הוא הוכיח לי את זה בכל יום, ואף פעם לא הייתי גאה בו כמו בחודשים האחרונים. כן, אני אוהבת אותו היום אפילו יותר... לפעמים זה נראה ככה ולפעמים זה נראה דקה. אתמול, אגב, ראיתי תוכנית טלוויזיה נוסטלגית עם יאיר ועם עירית לינור. לא זכרתי שהוא היה כזה חתיך... אבל הוא התבגר יפה. מאוד יפה.”

“הבנתי שמרתק לי יותר להיות עם נשים ישראליות, בין העצים, ביער על צלע הכרמל, מאשר אי שם באמריקה הגדולה, במקומות שכנראה לא אחזור אליהם בחיים. רק כאן, בבית, אני לא מרגישה לבד.”

“בשבילי, כל מפגש זה כאילו הפעם הראשונה.”

“למדתי שאהבה אמיתית היא כזו שאת לא מצפה ממנה לתמורה. השיעור של הורות מיוחדת הוא ההבנה שלאהוב באמת זה לתת, גם אם הילד שלך לעולם לא יגיד לך תודה.”

“אני אוהבת לבכות על כמה קשה להיות אישה, אבל פתאום חשבתי לרגע קטן, שאולי גם קצת מסובך להיות גבר.”

“אנחנו כל כך הרבה פעמים מקשיבות לעצות החכמות של החברות שלנו, במקום ללב שלנו.”

“לכל משפחה יש את הטוב שלה וגם את המסובך והקשה.”

“אהיה טובה לעצמי קצת יותר.”

“שנת הלימודים מתחילה עכשיו, ואולי זה הרגע שבו הכיתה, בית הספר, ההורים, התלמידים והמורים הם שיתחילו את השינוי. שכולנו יחד נחליט שלמען ילדינו אנחנו מייצרים סביבה של כבוד הדדי. זו מהותו של בית הספר, היותו המקום שבו פגעי הזמן והחברה לא נכנסים ונשארת בו הרוח המקורית של החינוך.”

“אנחנו דור אימהות אחר. גידלנו אתכם בעוד אנחנו גם עובדות, גם עסוקות, גם מנסות לעשות דברים למען עצמנו, להתעקש על הגשמת החלומות שלנו, להיות עם חברות, לחיות. אנחנו דור שלא ויתר על הכול למענכם, אז אולי לא תמיד שמתם לב, אתם, הילדים שלנו, שלפני הכול זה אתם. לא כל רגע, לא כל דקה ועם גבולות, אבל עם כל הנשמה. כי בסוף כלום לא שווה אם לכם לא טוב.”