בנימין תמוז

“קראתי את ספרך בנשימה עצורה ממש, תוך ימים ספורים, והתהלכתי בקתדרלה הגבוהה והצרה, ונדמה לי ששמעתי את רוב הקולות וההדים שהתכוונת להשמיע בחללה.”

“ללא הכנה יסודית – תיהפך נסיעתך לבזבוז כסף וזמן. נסיעתי שלי עומדת בסימן הבזבוז הזה, מתחילתה ועד סופה. הלקח הממשי היחיד שלי הוא זה – שבנסיעה הבאה אהיה מוכן יותר.”

“איש אחד, שהיה סוכן חשאי, החנה את מכוניתו השכורה בכיכר רטובה מגשם ונכנס לאוטובוס הנוסע אל העיר. באותו יום מלאו לו ארבעים ואחת שנים, ובצנחו אל המושב הראשון שנזדמן לו עצם את עיניו ושקע בהרהורים שוממים על טיבו של יום ההולדת שלו.”

“עבודתי היא רצף של השערות, הנחות, סיכונים. בחרתי בעבודה זו מפני שמעולם לא אהבתי איש – חוץ ממך – אף על פי שכל ימי ניסיתי לאהוב.”

“אפשר שאני איש קל בדעתו ולא היה חלקי עם מעמיקי חקר במדעים ובחכמות, ומן הטעם הזה מטולטל הייתי על גלי החיים כמין דוגית מועטה, שיש בה קצת כוח לשוט במימי הנהר השוקטים, אבל בְּעלֶיהָ יצא בה אל הים הגדול והנורא, מפני שלא הייתה בו דעת.”

“כל מה שהוא ספרות הוא אוטוביוגרפיה. לעתים הכותב נבהל מפני חשיפת־יתר, והוא נחפז לשים מסכה על פניו כדי שלא יזהו אותו; אבל כשהמסכה מסתירה יותר ממה שביקש המחבר להסתיר, הוא חושש שיטעו בזהותו. כתקנה לדבר הוא שם על פניו מסכה שקופה.”

“כמה שפע של שנינות וחריפות יש בדבריו, ובאיזו מליצה מופלאה זורמים הדברים!”

“השקר איננו משרת את האנשים רק לצורכי ריב ומדון, אלא גם, ואולי בעיקר, לצורך התקרבות של אהבה ותשוקה.”

“אני רוצה מאוד לקבל עליי את הדממה, אבל היא מסרבת לי, חומקת ממני ומתעתעת בי.”

“בעודי צעיר לימים, סבור הייתי שאם אני עושה מעשה או אומר דיבור, העולם עוצר ממהלכו ומטה אוזן.”