ביני לנדאו

“ולמרות שאין מי שיבין באמת מה נותר עוד לעשות, לא הפסקנו לרצות. וישנם רגעים שכל מה שנשאר זו רק אמונה בלילות – אמונה בלילות.”

“כל הדרכים החסומות ייפתחו לפנינו, עוד ייפלו מסכי הברזל הסוגרים על לבנו, גם הים הגדול הזה יכול הוא להיבקע, אם רק נאמין.”

“אשא קולי אל השמיים, מלבד התפילה לא נותר לי דבר. אולי אמצא מנוחה לנפשי, רפואה לליבי הנשבר.”

“אם תחנה עליך מחנה רק שלא ירא לבך, ואפילו אם תקום עליך מלחמה זאת תהיה האמונה שלך.”

“אם אתה רועי דבר לא יחסר לי, אם אתה מנהיג אותי על מי מנוחות תנהלני.”

“ואני מופקר כמדבר, לא יודע בין שמאלי לימיני. שלח אורך ואמיתך – המה ינחוני.”

“הוי אבא אני לא רוצה דבר, זה לא העיקר. רוצה רק דבר אחד, רוצה לשיר לך מי אל כמוך ומי כמוך באלים.”

“כל העולם כולו ארמונו של מלך. וכל אחד יודע שבתוך ארמון רק רצון המלך נעשה, ברח לך אליו יסתירך בסכה, יסתירך בסתר אהלו, לחזות בנעם פניו ותבקר בהיכלו.”

“הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים. אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו.”

“והאם שוב נמצא את המקום ונלון שם כשתיפנה מעלינו השמש, העוד נחלום חלומות ונוסיף לטפס סולמות ולרדת – והנה אנחנו מוצבים ארצה, אך כל שוועתנו מגיע השמימה.”

“כמה קל להיכנע ואל תוך היאוש לשקוע – למשמע צחוק האנשים ולעג ההמון.”

“עודנו ניצבים עייפים ושבורים, לנוכח מציאות שטופחת על פנינו.”

“כבר עומדות רגלינו על הפסגות של ההרים אשר עד לא מזמן ניצבנו מולם תוהים ומשתאים, עכשיו כשאנו כה קרובים – היינו כחולמים.”

“כי בהיסח דעתנו עוד מעגל יאוש נפרץ, יוצאת איילת השחר לקראת אהובה אשר אליה רץ. מכשולים אותם אמרנו: 'לעולם לא נעבור', נעלמו כלא היו – מתוך החושך בוקע אור.”

“מתוך התהומות עולות דמעות וממיסות את השכבות שכיסו את עיניי, שפתיי וליבי, ובשארית כוחותיי אתייצב בראש ההר ואשא את קולי.”

“ואף על פי חשכת הלילה וצינתו, לא ייחדל מבוע מזרימתו.”

“קמעא קמעא, כמעט כמעט – ובכל יום עוד קצת. מתקרב, מסתתר, מתכסה, מתבהר, ושוב קם מעפר – ומתנער. קמעא קמעא, מעט מעט - מופיע פתאום ונמלט. לרגע זוהר, לפתע קודר, אך גם כשדועך - עדיין בוער.”

“מתבונן על ימי שכמו חולפים מעליי כצל עובר וכענן כלה. חש ברוח הנושבת, איך שהיא בדרכה הופכת הרים של חול ואפר לאבק פורח, כן יש בי חלום לעוף חופשי מכל החסימות שבתוכי, ולזכות שוב פשוט להיות שמח בחלקי.”

“כחציר יבש בסערה, לכל עבר מתפזרות מחשבותיי וכציץ נובל מרגיש כיצד נטשוני כוחותיי.”

“כחרס הנשבר לא אדע איך אשא פני אל המחר ומהיכן אמצא תקווה.”