מיכל נגרין

“בשכונה הזו, יש משהו מנוף ילדותי בקיבוץ נען. היא שוקקת חיים, המבנים בה מיוחדים, יש בה אווירה, אינטימיות. אבל אין בה פולשניות כמו בקיבוץ. הבית הכי אהוב עליי בה נמצא ברחוב דגניה, בית קלאסי של ציורי ילדים. שני חלונות עם וילון, דלת וגג משולש. מעין בונבוניירה נאיבית.”

“את החנות הראשונה פתחתי בשינקין. הגעתי אל החלל שהיה עירום לחלוטין מכל דקורציה וריהוט. ישבתי על הרצפה וחשבתי מה אני הולכת לעשות שם. בסוף החלטתי שאני רוצה אווירה חמימה וביתית, כמו הבית שלנו בנוה צדק, וזה היה הקונספט שהיה לנו עד עכשיו בכל החנויות. עכשיו שינינו את הקונספט והוא יותר בוגר ויותר מדויק למי שאני היום. זהו שילוב בין ישן וחדש ואני מקבלת הרבה תגובות טובות עליו.”

“אני מרגישה שאני עושה דברים שאני מאוד אוהבת. אני מאוד נאמנה לעצמי וכל הזמן מייצרת דברים חדשים. אני מסתכלת קדימה ולא יותר מדי לצדדים. אני נוסעת הרבה לחו"ל ושואבת השראה. חלק מההצלחה שלי הם האנשים העובדים אתי. זהו עסק מאוד משפחתי וחשוב לי שכולם ירגישו טוב בעבודה, כמו בבית.”

“כשעזבתי את הקיבוץ, ידעתי מה אני אוהבת ורוצה לעשות וזה מה שהנחה אותי. רציתי להצליח כדי להמשיך ולייצר את מה שאני אוהבת ולא כל כך בשביל הכסף. גם עכשיו אני לא מסתכלת על ההצלחה כמטרה אלא כעל התענוג שבעשיה.”

“לפעמים אני מתפתה לקנות של מעצבים אחרים, אבל אני אומרת שחבל על הכסף והזמן. ממילא אני הכי נהנית לענוד את התכשיטים שלי.”

“קיטש הוא שילוב של צבעים שאינו נכון, דברים זולים שאינם מדברים אליי. אני יוצרת הרמוניה בין הצבעים בעיצובי התכשיטים שלי ואין בהם כל מוטיב של קיטש.”