נועה מנהיים

“האופן שבו זה משפיע על צורת החשיבה שלי הוא שאני מזהה מיד תבניות. תבנית סיפור של דמות ותבנית דיבור של דמות, כך שאם דמות אומרת משהו שלא מתאים לה לומר, זה יבלוט לעיני.”

“אין לי התשוקה לספר את הסיפור ואני חושבת שבפרוזה אני לא מעוניינת ולא יכולה לכתוב. אני אוהבת סיפורים של אחרים, לראות מאיפה הם באים ולאן הם הולכים ומה עומד מאחוריהם.”

“דרך תיאורי השטייטל נחשפים חייה של העיירה היהודית הפרועה ביותר שראתה הספרות מעולם. שילוב מוזר ומהפנט של הקיצוניות בדמויות שיכולים היו לספק בשביס זינגר או עגנון, מתובל במחלוקות ביזאריות בין זקופי האמונה לכפופי האמונה, שני הפלגים הדתיים של השטייטל." ~ על הרומן "הכול מואר”

“סיפורה של גורות עשוקה, של התעללות ושל נאמנות הזוכה לגמול ומספק הצצה לעולם של רעב ושל תשוקה, של חייתיות ושל אהבה." ~ על הספר "פנג הלבן”

“כנראה למרות הצהרות מטעם גופים רשמיים, שוכני היבשה ימשיכו להאמין ששם, במעמקים הלא ממופים של סביבת המחיה העוינת ביותר לאדם על פני כדור הארץ, שוכנת הנקבה הבלתי מושגת האולטימטיבית, בתולת ים מכורח הפיזיולוגיה המדומינת שלה. מהמותניים ומעלה, כל סממני הפיתוי האפשריים: השירה המהפנטת, השיער הגולש, השדיים החשופים, ומהמותניים ומטה, חלקלקות חמקמקה, נטולת אברי מין, בלתי נגישה לנצח. פלא שהיא מסוגלת לחולל סערות ולהוציא גברים מדעתם?”

“יש רעיונות שנדרשו להסתגל והסכימו לפיחות במעמדם, נגיד מאלים למפלצות. יש רעיונות שהסכימו להסתגל ולהשתנות, כמו המכשפות המסכנות, שהתחילו כאלות והמשיכו כאסקופות נדרסות והיום הן מקבלות מחדש חלק מכוחן. מה שאנחנו צריכים לראות בקשר אליהן הוא שהן שרדו. הן השתנו ושינו אותנו, המשמעויות שלהן השתנו לאורך ההיסטוריה מטוב לרע לטוב, מארצי לשמימי ולהיפך, יש כל הזמן תנועה כזאת סוערת באופן שבו אנחנו מבינים רעיונות.”