מאיר עוזיאל

“בית, כידוע, הוא מושג נצחי, שקיים בעולם האנושי עוד מהימים שבהם הבגדים החמים היו עשויים מפרווה של חיה שזה עתה ניצודה, וחוטים נטוו ביד.”

“אני אוהב להיות שם, תחת העץ, בשעות שלפני הצהריים, כשהאגם הפרוש למרגלותיו מכחיל מאור השמש, היודעת להתמקם בזוויות הנכונות.”

“רק דור אחד חלף, והבושה בכל סוגי גרגורי ההנאה נחשבת עתה לתכונה מיושנת, אף שעדיין רחשו לה כבוד כמו לתכונות נאצלות שחלפו מן העולם.”

“כתב וקיצר, חזר והעמיק, כתב מחדש — לעתים בחר דברי רגש וסוד עמוק.”

“על חזית הכנסייה חרוטה בשיש ברוקי כתובת עברית: 'פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההולכים הדרך לא טוב אחר מחשבותיהם. העם המכעיסים אותי על פני תמיד'. כן, זה פסוק עלינו. פסוק מן הברית החדשה. עוד לא ראיתי אף עם בעולם, נבחר או 'פוּשט', שכל היום נותנים לו על הראש שהוא סורר, ולא טוב, וחושב יותר מדי. בברית הישנה ובברית החדשה, בברית המועצות, ובארצות הברית, ובאו"ם, ובניו יורק טיימס, ובהבימה ובהקאמרי ובתיאטרון חיפה.”

“לכל סיפור יש אלף צורות. אני אוהב הרבה פעמים לספר סיפור כשאני נשען על מערכת אסוציאציות ומוסכמות חשיבה אחרת לגמרי מהמקובל.”

“גנרל שרוצה לצאת נקי מאשמה, צריך לתת רשימת הוראות ארוכה, כך שבמקרה של מחדל תמיד יתברר שאחת מהן לא מולאה עד תום.”

“פעם, כל העולם היה נגדנו – היום, גם אנחנו.”