דב תמרי

“ביום 10 באוקטובר 1956 שימש סג"ם דב תמרי כמפקד מחלקה בחסימה בשעת פעולת קלקיליה. כשנפגע מפקד הפלוגה נטל לידיו את הפיקוד והצליח להחזיק מעמד בתנאים קשים ביותר. על מעשה זה הוענק לו: עיטור העוז, ניסן תשל"ג, אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי.”

“אי-אפשר להקדיש שנים אחדות לשריון, לאחר שירות ממושך בצנחנים, ולא להתבטא בקרב כאשר פורצת מלחמה.”

“ידעתי שהמשמעות של להיות סייר טוב היא שכשאתה הולך, לא חשוב אם תחזור או לא תחזור משם – חשוב לשים לב איפה עברת. אתה צריך להסתכל סביב ולציין לעצמך מה ראית, שמא תצטרך להשתמש בשטח הזה מתישהו.”

“הבעיה איתם, עם חטיבה 35, שלא רק שהם באו לא מוכנים לחווה הסינית, אלא הם באו לא מוכנים למלחמה כולה. הפיגור הכי גדול בין 67' ל־73' היה של חיל הרגלים. הם עשו פעולות מיוחדות מעולות, אבל לא היו מוכנים למלחמה של ממש, צנחנים וגולני.”

“מה כל היללות האלה? אני בכלל לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. הצנחנים עשו קרב אחד כל המלחמה, ואחר כך יצרו ממנו מיתוס. מכל מלחמת יום הכיפורים נשאר כאילו בתודעה דבר אחד – החווה הסינית.”

“למעט מלחמת העצמאות, שייסדה מדינה, בחינה לאחור של המלחמות מלמדת כי החולשה הישראלית המתמדת הייתה ועודנה השגת תוצאות לאחר המלחמה שישפרו את מצבה של ישראל, גם אם לא יפתרו את הסכסוך.”

“תולדות האינתיפאדות הראשונה והשנייה מצביעות על כך שהחברה הישראלית מסוגלת לעמוד בהתשה לא פחות מיריביה ואולי טוב יותר. בפני ישראל שלוש דרכים להתמודד עם הפלסטינים: מו"מ על הסכם קבע, מהלכים חד־צדדיים והשארת המציאות כפי שהיא. נראה כי לשלושתן תידרש מלחמת התשה, משום שאפילו אחרי השגת הסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים, יהיה צריך להילחם עליו בכוח. דומים הדברים גם באשר לחזבאללה: בפתרונות מהירים יש פיתוי המתפוגג במהרה. התשה אינה פתרון מהיר, אבל היא מחייבת התמדה וחשיבה מתמדת.”

“מקובלת האמירה שהממשלה תקבע את ה'מה' והצבא יעצב ויוציא לפועל את ה'איך'. השאלה היא האם הממשלות הצליחו עד היום לעצב את ה'מה'. המסקנות מניסיון 40 השנים האחרונות עגומות למדי. ממשלות ישראל נזהרות מאוד שלא להתמודד עם שאלות יסוד הקשורות לביטחון הלאומי, ומוצאות את עצמן פעם אחרי פעם מגיבות למשברים במקום ליזום.”