ליאורה גולדנברג-שטרן

“גם כשאני הייתי עיתונאית צעירה והרווחתי 4,500 שקל, לא קינאתי במישהו שהיה טאלנט והרוויח 50–60 אלף שקל בחודש. זו דרך העולם. אני בזיעת אפי קניתי את המעמד שלי.”

“לעשות כתבה כל שבועיים או כל עשרה ימים זה יותר קל מלעשות מדור. אני חושבת שהיתרון שלי הוא לאו דווקא בכתיבה טובה. יש לי כתיבה משעשעת, קולחת, סלנגית. בגלל שאני 'מי שאץ לו רץ לו', קל לי יותר עם האייטמים הקטנים, כי זה נגמר והלאה. אני לא צריכה לשבת עם מישהו שלוש שעות כדי לדעת עליו. מספיק שאני אראה איך הוא מתנהג, איך הוא מדבר, את שפת הגוף שלו, כדי להכיר אותו.”

“כשאני כתבתי ב'מעריב', מבחינתי זו הייתה במה שהגנתי עליה בגופי, הבמה הכי טובה שיש, הכי אמינה שיש. וזה לא סותר את זה שקראתי עיתונים אחרים. אני לא אומרת שכל מי שכתב ב'מעריב' הוא אורים ותומים, אבל אתה יכול לשאול כל כתב ברנז'ה אם אי־פעם הוא קיבל ממני הדלפה על מה שקורה בעיתון. בחיים לא.”