נדיה קומנץ'

“חלמתי להיות נדיה קומנצ'י. הייתי גוזרת ומדביקה קטעי עיתונות עליה ומגיל שמונה התאמנתי פעם בשבוע בהתעמלות קרקע. זה חלום שלא הוגשם, אבל זה מאוד קשה להגשים את החלום הזה במדינת ישראל. כאן זה לא רומניה, זה חפיפניק, סתם.”

“ניגשים אליי אנשים ואומרים לי 'היית האלילה שלי', 'גדלתי עליך', 'הייתי דלוק עליך כשהיית באולימפיאדה'.”

“לצערי בשנים שבהן התחריתי, ישראל לא הייתה על מפת הפעילויות הספורטיביות, ולכן מעולם לא ביקרתי כאן.”

“אני נוסעת לרומניה חמש או שש פעמים בשנה, כדי להשתתף בפעילות שמאפשרת לילדים משכבות נמוכות להיות מעורבים בספורט, גם אם אין להם כסף.”

“גדלתי ברומניה הקומוניסטית, אבל אני שמחה שארצנו היום היא דמוקרטית ומשגשגת מאז המהפכה של 1989.”

“היעד היה ארצות הברית, למרות שלא היה לי באמת מושג איך אני הולכת להגיע לשם. הייתי מאוד מפוחדת, אבל יותר פחדתי לחזור חזרה לרומניה.”

“כל אחד מאיתנו הרי מושלם בדרכו שלו. הייתי מאוד טובה במה שעשיתי, ומה שאני עדיין עושה, כמו רבות אחרות היום. לכל אחת מאיתנו יש את החלומות, ההישגים והיעדים שלו ואין משמעות אחת למילה 'שלמות'. כשאתה משיג את מה שרצית, זה הדבר הכי מושלם שיש.”

“נסו להיות טובים יותר בכל יום מחדש, מצאו את האהבה שלכם, תהנו מהתהליך בכל יום מחדש, הגשימו את חלומכם ועשו ספורט. אני לא מתחרטת על שום דבר שקרה לי ולא מרגישה שהפסדתי משהו. נהניתי מכל דקה של זה.”

“אם זה היה ילד ולא ילדה, זה היה נראה לכולם בסדר שהוא מתאמן שש או שבע שעות ביום בגיל 9. אנשים אומרים 'ילדה קטנה ומסכנה', אבל אני דווקא נהנתי מזה. אהבתי להתאמן באופן אינטנסיבי, ותמיד עשיתי יותר ממה שדרשו ממני. כשהמאמן שלי ביקש לעשות תרגיל 12 פעמים, עשיתי 14 פעמים.”

“האימונים שלי מומנו על ידי הממשלה. ההורים שלי מעולם לא ראו אותי מתאמנת, וגם לא הגיעו לאולימפיאדה. כך היה נהוג באותה תקופה.”

“היה בי רצון עז לעשות את הדברים הכי קשים ובלתי אפשריים, ולאתגר את עצמי ללמוד הכי מהר והכי טוב מכל אחד אחר.”