עליזה רוזן

“אהבתי לשיר. אבל בלהקת הנח"ל וב'תרנגולים' הבנתי שהקול שלי יפה אבל זמרת אני לא. הבנתי שאני לא שושנה דמארי ולא אסתר עופרים. ואז, פתאום, יצא שב'ניקוי ראש' הקול שלי בא לידי ביטוי הרבה יותר מאשר קודם. ב'תרנגולים' לא היו לי סולואים אבל ב'ניקוי ראש' היו לי דווקא הרבה. אחרי 'ניקוי ראש' אפילו הזמינו אותי להשתתף בתוכנית טלוויזיה שבה אהוד מנור היה מארח כל מיני זמרות וזמרים נחשבים, אבל מאז לא הופעתי כזמרת. גם כי כבר הייתי שחקנית, וגם כי זה הבהיל אותי.”

“גם כשאני מנצחת בתחרות אני לא שוכחת שזה קשה ומשפיל לאלה שלא זוכים. כולם תמיד רוצים להיות הכי טובים, הכי יפים, הכי מקסימים, ואני לעומת זאת הכי טובה בלהכריז שאני לא הכי טובה אבל שלפחות אני 'אמיתית'. זו שיטה נהדרת.”

“כשאני משחקת, אני יכולה להוציא רשעות כמה שאני רוצה.”

“בתפקידים גדולים וקשים בהצגות ראשונות, שבהן באה הביקורת, אני לחוצה ומרגישה הרבה פחות טוב על הבמה, יש שחקנים שלהיפך, זה מטעין אותם, אבל אצלי, דווקא כשאני לא פוחדת מאף אחד ולא צריכה להוכיח את עצמי – אני יותר טובה.”

“יש כנראה משהו בשחקנות שקשור למשהו בטבע שלי, באופי שלי, בצורך שלי כבן אדם שיתבוננו בו, והעובדה שמתבוננים בו מוציאה ממנו את עצמו ועוזרת גם לו להתבונן בעצמו.”