יעקב גולומב

“עד היום אני נזכר בבושה כיצד פרצתי בבכי (עם עוד מיליונים רבים של חסידים שוטים בעולם) כאשר בגיל שש שמעתי ברדיו ורשה את קולו האבל של הקריין המודיע כי 'שמש העמים ואבי הלאומים, יוסיף סטלין נפטר'. בגלל דמעות אלה, ובעקבות דבריו של זרתוסטרא, נמנעתי מלהאמין כמצוות אנשים מלומדה ולסגוד כמוכה עיוורון לאיזשהו 'איזם': יהא זה ניטשיאניזם, סוציאליזם, קומוניזם, נציונליזם, וכיוצא באלה אידיאולוגיות נשגבות לכאורה.”

“משך אותי יותר מכול אל תורתו של ניטשה הייתה פנייתו אל קוראיו: 'לא לתת למתים לקבור את החיים.' ”

“באיש האסתטי מתעוררת אובססיה של בריחה משעמום ותביעה מתמדת להתנסויות חדשות: לאירועים, ולסחורות חדשות, לאספנות אקזוטית של מקומות, בני־אדם, מצרכים ומזונות.”

“האיום המתמיד על החיים האסתטיים הוא כאב ותסכול, אך מצד אחר מאיים השעמום בשל החזרה הבלתי־פוסקת של הגירויים הדומים והזהים.”

“האימה היא הביטוי הנפשי־רגשי לכך שבאדם טמונה תשוקה אל הנצח שאינה באה על סיפוקה בזמן.”

“האיש האסתטי חי את המציאות הדמיונית־האפשרית ולא הממשית־הקונקרטית. בכוח דמיון מפותח הוא מחפש את המעניין.”

“הקטגוריות של הספירה האסתטית אינן טוב או רע, אלא: סיפוק או תסכול, הנאה או כאב, אושר או סבל, אקסטזה או ייאוש, עניין או שעמום, הנאה או כאב.”

“האדם האסתטי מנסה לחיות ב'אי־אמצעיות'... אין הוא רוצה להטיל בינו לבין החיים רשתות מושגיות והשקפות מוסריות ועיוניות שימנעו בעדו מלבוא במגע קונקרטי וישיר עם מה שהחיים יכולים להציע לו.”

“ברנר האמין באל, כלומר בגרעין החי עצמו, עד סוף ימיו, על אף שזנח את הקליפה הפולחנית־דתית.”

“אפשר אף להעז ולקבוע כי ככל שהתנאים האנושיים ספציפיים יותר, כך נוקבות יותר המשמעות הכללית והאינטואיציות העמוקות המתגלות בהם. האם האקזיסטנציאליזם (ולפחות אבותיו במאה התשע־עשרה: קירקגור וניטשה) אינו מדגיש את היחיד הבודד ואת מצבו הפרטי הקונקרטי ביותר?”

“הגאולה מן הצורך בגאולה הייתה אחת המוטיבים המרכזיים לדוֹמוּת המפליאה בין הגותו של ניטשה לבין זו של פרויד המאוחר.”

“אסור להם לפילוסופים לעסוק בפוליטיקה. הם רציניים ואידיאליסטיים מדי לשם כך. הם לא רואים את הדברים כפי שהם – כפי שמנסים ההיסטוריונים... אלא כפי שהיו רוצים שיהיו.”

“נטייה זו לראות כל דבר כשייך לסדר – היא נטייה אנושית מובהקת.”

“רק פילוסופיה שיש לה שורשים עמוקים בחיים יכולה לעצב חיים אלה ולהשפיע עליהם.”

“אין זהות חד משמעית ובטוחה בסופה של הדרך, החיפוש אחריה וההליכה בדרך זו היא היא זהותנו האמיתית.”

“כמו שעל האדם כל יום ביומו לערוך במו ידיו את שולחנו הקיומי – כך עליו השכם והערב לעצב, לשנות ולצקת את זהותו האישית.”

“נשתדל עד כמה שזה אפשרי עבורנו לחבר במו ידינו את ספר חיינו.”

“אני מצטט לתלמידי את אזהרתו המאלפת של זרתוסטרא: 'זוהי דרכי שלי – והיכן שלכם?'.”

“מול איבוד החיים לטעם מציעים לנו קאמי וניטשה לפניו את חיובי החיים ואת ההשלמה עמם.”

“הדבר החשוב ביותר שלמדתי בפילוסופיה הוא כי באופן מוחלט אסור ללכת שבי אחרי מוחלטים למיניהם.”