אורנה אנג'ל

“הסתיים העידן שבו מספיק לחלק צדקה ולהגיד: 'הנה אנחנו נותנים בחזרה'. הטייקונים צריכים להתייחס לציבור כאל שותף עסקי שלהם. אנחנו חיים בעולם שהופך יותר ויותר שקוף. אי אפשר להתנהל הרחק מעין הציבור. אם פעם ידענו שיש כמה משפחות שכמעט כל הנכסים במדינה נמצאים בבעלותן, היום אנחנו יודעים הרבה יותר ואנחנו דורשים יותר דין וחשבון. בנוסף לכך, אנחנו רגישים יותר להתנהלות סביב נכסים שאנחנו כציבור שותפים להם או מושפעים מהם.”

“אף אחד לא משלה את עצמו שאפשר לקיים כאן חברה שוויונית לגמרי. ברור שתחרותיות ותנאי שוק הם עניין שחשוב להתקדמות הכלכלית שלנו. העניין הוא שבמשך כמה עשורים לא באמת מתקיימים כאן תנאי שוק הוגנים. מי שחזק כלכלית וחברתית דואג כל הזמן לסדר לעצמו תנאים יותר ויותר נוחים וחוסם את המוביליות של החלשים יותר וזה לא באמת שוק חופשי. כשיש חברה שבה מצד אחד יש שכבה קטנה מאוד שנהנית מעושר פנטסטי, ומצד שני לרוב גדול של הציבור קשה להתקיים – גם אם הוא משכיל ועובד – אין לחברה הזו יכולת להתקיים לאורך זמן.”

“חשוב לזכור שזה שמשלבים נשים לא מבטיח שהקול הנשי נשמע. אנחנו עדיין מתפקדות בעולם שערכיו נקבעו על ידי הגברים – יש הרבה כוחניות, אגו ותחרותיות. לפעמים נשים משתלבות בעולם הזה ולא עושות מספיק או לא מצליחות לשנות את הערכים האלה. יש בישראל חקיקה מתקדמת, חובת ייצוג נשים בדירקטוריונים, בפוליטיקה, בחברות ציבוריות וכו', אבל בפועל ברור שאנחנו עוד רחוקים משוויון אמיתי ומהותי. חשוב להדגיש שזה לא מספיק שיהיו נשים בצמרת הפוליטית והכלכלית אלא שאלה יהיו נשים שמשנות משהו במערכות שהן נכנסות אליהן.”

“המערכת הפוליטית בישראל חייבת בעיניי להתכנס לגושים שיאפשרו למנהיגות לתפקד ולמשול. ההתפרקות של המערכת לרסיסי מפלגות ולקבוצות אינטרסים צרות לא מאפשרת לממשלות ישראל בעשורים האחרונים לתפקד ביעילות, ובטח לא מאפשרת עשייה לטווח ארוך. הכול נשקל לפי שיקולים מידיים וצרים וזה גם מה שהוביל למציאות שהוציאה לרחובות כל כך הרבה אנשים.”

“יש בארץ המון קרקעות לא מנוצלות שנמצאות בבעלות המדינה ויש המון מבנים שלא משרתים אף אחד. אין שום סיבה שלא יהיו פתרונות דיור שיתאימו לכל המצוקות שעלו באחרונה על סדר היום, מדיור לסטודנטים וצעירים, דרך דיור לזוגות צעירים ומשפחות קטנות ועד פתרונות למשפחות עם ילדים. יש כמה גורמים שתוקעים את המצב: שחיתות, אינטרסים זרים ומבנים פוליטיים לא יעילים. כשיש יותר מדי גורמים שאחראים למשהו זה תמיד אומר שאף אחד לא לוקח אחריות.”

“אין שום בעיה גם לטפל במשבר הדיור, גם להתחשב בסביבה וגם להתחשב בבני אדם. ככה צריך להתנהל במדינה שמבינה כבר שאחת הבעיות הכי קשות שלנו היא חוסר החשיבה לטווח רחוק. בסוף, כל דבר שיישאר שם אחרי שלא משנה מי יחתום על התכניות, הוא נשאר שם בשביל הילדים שלנו ובשביל הנכדים שלנו. וזה בידיים שלנו אם אנחנו משאירים להם משהו טוב או אם אנחנו משאירים להם משהו שהם יסבלו ממנו.”