שולמית הראבן

“היא לא נכנעה לשום עריצות, לשום ציווי של קול המון, לא של קבוצת ההתייחסות המיידית שלה, לא של הפוליטיקלי קורקט, לא של המוסכמות המגדריות. היא תמיד הייתה היא עצמה בכל תהפוכות הזמן והנסיבות.”

“טקס, בתנאים מסוימים, יכול להיות מעמד מרומם ומפרה.”

“תחומים רבים ושונים בארץ, שבהם ירדה – וממשיכה לרדת – קרנה של המקצועיות, נעשים בהדרגה, ובהכרח, תחומים חלטוריסטיים, שאין עוד צורך בהכשרה מקצועית רצינית כדי לעסוק בהם, ולעתים נדמה שנדרשת תעודת לידה בלבד.”

“מסתבר שיכולה להיות יהדות בלי כשרות ושבת, ומסתבר שאפשר לעבור את המעברים הגדולים האלה ולהישאר במסגרת יהדות.”

“בעידן של כלכלת השוק והפרטה אינטנסיבית איננו יודעים עדיין מה יקרה לזולתנות, להצטיינות היחיד, לגבורה, לרחמים, לעומק תרבותי ולתחושה הטראגית של החיים; להמשכיות רגשית, לרצף ולהתמדה; ללשונות ולתרבויות המקומיות.”

“הברירה בידינו היום שלא להיות מוגבלים על ידי עריצות הזמן או המקום.”

“ולרגע ביקשה לחזור בה ולהסתגר שוב בנקיותו ובחומו של הבית, שההסקה בוערת בו, בוערת ומחממת, אבל כיון שיצאה, יצאה.”

“וכי מה אדם צריך יותר משלושה־ארבעה רחובות סביבו, חשבה לא־פעם. רק מי שלא היה מימיו פליט, יש לו יומרות של ים, של מרחבים, של חלל.”

“הגיעה לכלל אהבה עצמית שקטה ובטוחה.”

“וככה אנחנו חיים, ידידי, בין עבר צלבני שכוח לבין עתיד תנ”כי נכסף, במצוקות קשות של הווה, כאן ועכשיו.”

“אנשים מתאמים את נשמת אפם לנשם הלילה. רחוב ואנשיו, בית ונשימותיו, לעמוד לגורלם הלילי.”

“העיר הסבלנית קולטת את כל בעלי הרעיונות שנקהלים בה. את כל הפילוסופים, התמהונים והמטורפים. כולם מוסיפים לה נופך משלהם ונפלטים כלעומת שבאו.”

“גלי אור בזיתים בחוץ. רוח צחה מטלטלת ברקנים. ההר מפוצל לאלפיות של פרטים. בלי סוף שמיים.”

“אוטובוס הגיח מצללי הערב, וישבה בו עד תחנתו הסופית, רואה איך אוזלים הנוסעים מתחנה לתחנה, עד שלא נותרו אלא היא וגבו הרחב, האטום של הנהג בתוך תוגת הערב.”

“היו גם מתנגדים להמצאה המשונה של יחיאל־מיכל פינס, 'עגבנייה'. המילים אולי 'לא צלצלו', אבל הלשון זכתה.”

“ידיה הרזות, השזופות, הבהונות הדומות לבַלוּטי אלון, עטורות כל תכשיט שבעולם. הטריפו את גופו.”

“ילד רוצה הכול, וחושב שגם ישיג הכול, כי אבא שלו כל־יכול. הוא ידרוש גם צעצוע, גם טיול; גם שיהיה לו אח לפעמים, גם שלא יהיה לו אח אף פעם.”

“מי שאמר דבר כזה, רוצה לכבול את חופש הפרט, את חופש תנועת העיניים, חופש הביטוי העצמי הספונטני ביותר.”

“זה כמו כיוון כלי התזמורת לפני קונצרט. זה עוד לא זה.”

“גם הוא לא היה מושיב ליד הגאי מטוס מי שלא עבר מימיו קורס טיס.”