מתן חרמוני

“אדם בעל ממון מרגיש שהוא דורך בעולם בצעדים בטוחים, ואילו מצב כלכלי שפל הוא אחת הנכויות הכי קשות והכי מעליבות שיש היום.”

“מחיאת כפיים זה טלפון ממישהו שיגיד 'הספר ריגש אותי כל כך', זה אימייל שאתה מקבל, אמן הזן הרי רוצה לשמוע את הקול של מחיאת כף בודדת, וזוהי אותה מחיאת כף בודדת, אחת, אבל עדיין מחיאות כפיים, ולכל כף כזאת אתה מחכה ומצפה.”

“הוא פנה אז אל הדרכים שלו, ואני פניתי אל דרכַי שלי. מאז לא הצטלבו אצלנו שוב הדרכים. אבל מי יודע, אולי עוד ישובו הדרכים ויצטלבו, ואני ונחום נשוב וניפגש. אצל יהודים קשה לדעת.”

“כל אחד מבין הבאים בא עם שק של צרות ושל טרדות של העולם הזה, ואילו המת עטוף בשלווה שלו, ונחום צובלפלאץ עטוף בשלווה שלו. ושלווה שלהם, שלווה של עולמות אחרים.”

“כמו שקראו את הרומנים של מאפו וסמולנסקין, ככה גם הוא קרא. כמו שאת כולם נשא הרוח, ככה נשא הרוח גם אותו. אל תראו ככה את מרדכי שוסטר.”

“אז ככה: כשאר אחינו אנשי גאולתנו, הניח מרדכי שוסטר את ארצו ואת מולדתו ואת עירו ונסע לניו יורק; נער בן ארבע עשרה שנים, כמעט חמש־עשרה, יתום מאב ויתום מאם.”