שירת היחיד בניו יורק

“עכשיו מתיזה ממני בגלוי התשוקה הרותחת הקדושה החבויה עמוק של אמי.”

“לפתע נעשה לי כה קל, כה טוב, אהבתי החולה הגלומה צמאה לדמו.”

“אתה סופת רוח שלי, אתה נער לוהט ופוחח , מידך אפילו המוות חביב עליי.”

“בחריש עמוק פערת את אדמתי הפורייה וזרעת.”

“האנדרטה הנשכחת של גדול המגלים משתעממת מרוב מכוניות, קשתות בענן, חשמליות ופסלים פטריוטים השומרים על הפארק בשביל העם.”

“פלדה. זגוגית. גרניט. שאון. מהומה. מכונית. רכבת על. תחתית. בורלסק. גרוטסק. קפה. וסינימה.”

“מולי בסבווי ישבה מדונה שילבה רגל ברגל וקראה עיתון ערב.”

“לבך זורח גשרים אל כל עבר.”

“בכל שנה של חיי המשומשים מחדש חיממתי אריגים של גושי עולם שנחיו בעבר.”

“הקיץ בא על קביים ירוקים ומקבץ מטמון של יופי ומתקן את ביתו הדל חדור הכפור.”

“בידיים רועדות אני כותב זיכרונות שהצהיבו. מי יודע כמה זמן.”

“אבישג, אבישג הקטנה הצעירה החמה. צעקי אל תוך הרחוב: המלך דוד עוד לא מת.”

“מושכים גבה מעט העין נעצבת. לא שאני שונא – לא שאת אוהבת.”

“הכול פה ישר והכול פה עקום, הולך לו סובב על הכול היקום.”

“פה אני נח, פה יש לי ידידים ואין לי שום מקום אליו לאן ללכת.”

“זמן הוא זהב במדינת הזהב. איש יצלצל או ירים את ידיו – דלת תטרוק רועשה ומהירה.”