שחר פאר

“פאר הייתה ילדת הפלא של הטניס הישראלי. רק לפני ארבע שנים היא עוד דורגה במקום ה־11 בעולם, אלא שהחודשים האחרונים והירידה ביכולת גרמו אצלה להרהורים על המשך הדרך. השנה האחרונה הייתה קשה מבחינת פאר, לפחות עד שלשום. הטורניר בטורקיה נחשב קטן (סך פרסים של 50 אלף דולר), אבל הזכייה בו שברה איזשהו מחסום פסיכולוגי. לראשונה מזה שנתיים היא רשמה חמישה ניצחונות רצופים וסוף־סוף זכתה בתואר. פאר מקווה שזו תהיה נקודת המפנה שלה”

“הסיבות לפרישתה היו רבות, ואף אחד לא היה מופתע. למעשה, היא כבר פרשה לפני שנתיים עקב הפציעות הרבות והעייפות המנטלית. כבר לא היה לה רצון להילחם, והיא קרסה תחת העומס המנטלי העצום והלחץ התקשורתי הכבד. שחר פאר הרגילה את התקשורת להישגים ולעמידה בלחץ, ולא חסכה בביקורת כלפיה. התקשורת לא נתנה את הכבוד הראוי לשחר כנושאת הדגל היחידה של הטניס הישראלי בשנים האחרונות וחדרה לפרטיותה יתר על המידה. שחר פרשה כי רצתה לחיות את החיים, לבלות, ליהנות, לפתח קריירה חדשה, להתחתן ולהקים משפחה”

“האמת היא שזו פעם ראשונה שאני שומעת על הכותרת הזו של ספורטאית כחול־לבן. זה איזשהו הישג שהשגתי בלי לדעת. תמיד צוחקים עליי שאני פרו־ישראלית, אז זה מתבטא כנראה גם בי כבן אדם. זה מרגש שישר חושבים עליי. מי שאני כבן אדם במגרש ומחוץ למגרש. כנראה שרוב האנשים מתחברים לזה, מתחברים ללחימה שלי ולאופי. אבל אני יודעת שלא כולם מתחברים אליי מעבר להישגים בספורט. זה מה שמרגש אותי, ובטח לקראת יום הולדת 27. אז באמת אני אומרת לעצמי 'וואו, כל הכבוד'.”

“החלטתי לתת לעצמי צ'אנס, אולי אחרון. או שאני מצליחה או שלא. אני חושבת שאני שחקנית טובה, רק שעד עכשיו הכל היה אצלי באמצע. הגיע הזמן לקחת החלטות ואחריות. ואם לא הולך ואין לי יותר את התשוקה והאהבה לטניס, אז אתה יודע, אומרים תודה ושלום”

“לכבוד ענף הטניס והספורט הישראלי וייצוגנו ברחבי העולם. לחיזוק תפקידי כשגרירה של העם היהודי, להיות שווה בין שווים בכל מקום בעולם. להמשך ביסוס מעמדה של ישראל בעולם כמדינה המקדמת את הספורטאים והספורטאיות”

“אני לגמרי שלמה עם עצמי. לא מתגעגעת לרגע אחד לטניס. הרגשתי שמיציתי. הייתי קמה במשך חודשים בבוקר עם התלבטות אם לעלות בכלל למגרש. ידעתי שאני לא יכולה לחזור לטופ. נגמרה לי התשוקה. המשחק כבר לא עשה לי את זה”