גיל הראבן

“יכולת לכתוב סיפור קולח וקריא, כזה שאין רצון להניח בצד, תוך בניית עולם שלם של דמויות, נתונים ושאלות פילוסופיות מעמיקות המתעוררות אגב קריאה ונשארות הרבה אחריה.”

“החיים האמיתיים נורא קצרים, ואין טייק שני. ספרות היא הדרך לחיות מסלולי חיים רבים. בלעדיה, החיים היו קצרים ודלים בצורה מזעזעת.”

“הספרות יכולה לנבוע מהחיים בכל מיני צורות. לכל אדם יש פנטזיות של נקמה, אבל לי כסופרת יש את הפריווילגיה לממש אותן בכתיבה.”

“תרגום זה הסוג האינטימי ביותר של מגע עם טקסט. אתה נכנס מתחת לעורן של המילים. זאת חוויה אדירה. ותרגום שירה הוא דבר נפלא.”

“אני פטריוטית ירושלמית, וטבעי לי למקם עלילה בעירי. רוב עלילות ספריי מתרחשות בירושלים.”

“לתפיסתי, דווקא עבודה בתוך כללים ומגבלות היא הזדמנות לחוות חופש. זוהי הזמנה האומרת: בואי נראה כמה הרבה אפשר לעשות בתוך המסגרת. אפשר הרי אינספור דברים.”

“לכל אחת יש אידאל אחר של אהבה: הנשגב והבודד מול היומיומי והאינטימי. שניהם לגיטימיים בעיניי.”

“הפנטזיה משנה כללים ופרופורציות ואגב כך יכולה לגלות לנו דברים שלא עלו בדעתנו.”

“הקשר בין שפה לרגש והיכולת לדייק עוזרים קודם כול לנו להיות בהירות לעצמנו.”

“כל ספר שנפלא בעיני, קראתי יותר מפעם.”

“כשאנשים מבינים זה את זה, גם בשתיקה שלהם יש חיבור.”

“בלי סקרנות בני האדם עוד היו מתנדנדים על העצים.”

“לכל דבר בעולם יש יתרונות, לכל דבר יש גם חסרונות, והבניין שלנו הוא מה שהוא, לטוב ולרע.”

“גם בימים שאינה מונעת מעצמה שום גינוי עצמי יש בה חיות, ואת צליל חיותה אני שמחה לשמוע.”

“ירח אחד האיר על הכול ואני הייתי בטבורו של עולם.”

“מוחי רעב תמיד לסימני הדפוס המסודרים שעל הדף.”

“מים צוננים בעבעו בעליצות אל תוך הספל.”

“אלף פעם ביום אדם יוצא, הולך ממך, או שאת יוצאת ועוזבת. ומה, זה נראה לך טרגדיה? תחשבי: בעלך, הילדים, חברים שלך, כל מי שאת אוהבת – איפה הם? נו, איפה? את רואה אותם כאן? לא. הם בראש שלך. בראש ובלב.”

“הייתי צעירה וזעמתי, הרבה זעמתי, עד שלימים הפסקתי לזעום. גן עדן אין בו זעם, ואם קורה ועולה איזושהי התכעסות, היא נעלמת מהר.”

“בושה בעצמי שמבקשת להיפטר מתשוקות מפחידות ומכעסים, ואיכשהו יודעת גם שההתאווּת הזאת למלאכיות סוכרית גודעת חלקים מעצמיותי, ויכולה להפוך גם אותי לנכה ולאילמת.”