עוזי חיטמן

“עוזי היה מהיוצרים הפוריים ביותר בישראל ובמאגר הנתונים של אקו"ם רשומים על שמו 658 יצירות שכתב והלחין. את יצירתו ייחדה שליטה רחבה במגוון ז'אנרים, הוא הלחין וכתב שירים לילדים, שירים ים תיכוניים ואף תרגם שירים מיוונית.”

“עוזי חיטמן מת טרם זמנו ושירת חייו באמצע נגדעה. חיטמן היה אביהם של מאות שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. דרך שיריו הנפלאים משתקפת אהבתו לארץ לה קשר כתרים. בשיריו היפים שכולנו גדלנו עליהם, ילדים ומבוגרים כאחד, יצר עוזי חיטמן סגנון ישראלי ייחודי היונק מהמורשת היהודית ומהסגנונות המוזיקליים של קהילות ישראל השונות.”

“הייתה בו שורשיות והוא יכול היה לכתוב פזמונים ובמידה שווה גם תפילות, המנונים ושירי ילדים. זו אבדה גדולה.”

“הוא היה איש טוב, באמת טוב ובעל שפה מוזיקלית משלו. כל מי ששמע שיר של עוזי חיטמן מיד ידע שזה שלו בזכות המקצבים המיוחדים לו. הוא כתב שירים באהבה גדולה, שירים מתוך הנשמה.”

“עוזי הוא נצחי, אני תמיד דמיינתי אותנו יושבים בבית אבות ביחד, עושים צחוק וכותבים שירים.”

“עוזי היה אב טיפוס של הביטוי 'מלח הארץ'. הוא היה איש מלא ערכים ורגיש. הוא זכה במתנת אלוהים גדולה: מעיין של מלודיות בלתי נדלה ויכולת לעשות מהעברית פלסטלינה.”

“הוא מאוד לקח ללב את מה שקורה במדינה. היה מוטרד מהפוליטיקה, מהשחיתות, מהמצב החברתי ומהמצב הכלכלי. זה ממש הטריף אותו שקשה להיות פה עצמאי ושאין פה נימוס וכבוד למבוגרים. אני זוכרת שפעם הוא אמר לי שהוא היה רוצה לאמץ משפחה מבוגרת שצריכה עזרה. הוא מאוד רצה לתת לאחרים ולסייע. בשנים האחרונות הוא ציטט לא פעם את אביו, שעלה מרוסיה והיה אומר: 'לא לארץ הזאת פיללתי'”

“הוא היה איש עם לב רחב ואנשים כל הזמן היו עוצרים אותו ומדברים איתו. גם התוכנית 'חלום עליכם', שבה עזר לאנשים להגשים חלומות, קיבעה אותו כאדם נחמד ואדיב. לפעמים הייתי בא לבקר אותו במשרד שבו הוא היה כותב ומלחין, והייתי יכול למצוא איתו אנשים שפשוט יושבים בצד ומקשיבים לו. לא פעם הורים לילדים עם מוגבלויות היו מביאים את הילדים שלהם לשמוע אותו מנגן, כי זה היה מרגיע אותם”

“עוזי לא היה מרפקן ולא היה מעורבב עם אנשי התעשייה. הוא עבד קשה מאוד במשך שנים וקיווה תמיד שהאמת שלו תצא לאור ויכירו ביצירה שלו, וכך היה. לדאבוני, למרות כל השיאים והפרסים, את ההכרה הממלכתית הגדולה והציבורית הוא קיבל רק לאחר מותו. מאז שהוא נפטר אנחנו מוצפים באהבה עצומה, ללא גבולות. הנחמה שלי היא שזו דרכו של עולם, וכמעט תמיד, מותו של יוצר מביא להערכה והערצה וגילוי מחודש של העשייה שלו. עוזי אמנם לא השאיר אחריו צוואה מסודרת, אבל הוא השאיר עושר רוחני לדורות הבאים. יש בזה משהו מנחם”

“לאבא היה חשוב מאוד להשאיר חותם כלשהו בתרבות הישראלית והיהודית. נראה לי שהוא הגשים את זה בגדול”

“לפחות כמה משירי יישארו לתמיד על אפם ועל חמתם של כל מיני. את 'אדון עולם' אף אחד לא ייקח ממני. אין קהילה יהודית בעולם, גם מעבר להררי חושך, שבה לא שרים את השיר. 'אלוהים שלי' נמצא ב'מקראות ישראל' במסגרת חינוך חובה, וזה חשוב לי יותר מהרבה דברים אחרים. וכשאני שר את 'תודה', מצטרפים אלי בני 4 וגם בני 70. אלה הם שירים של כולם”

“אנחנו חברה של פיינשמקרים, מתחסדים כאלה, צבועים. רואים כאן כחולשה אמירת מילים כמו 'תודה', 'בבקשה' ו'סליחה'. יש לנו חברה מאוד אגרסיבית ודורסנית. הכל כאילו חייב להיות מחוספס. כך אנחנו נראים, ולצערי זה עובר גם לילדים”

“מזה שנה אני כבר לא כותב לזמרים מזרחיים; עייפתי. היום קשה לי יותר לתת שירים לאחרים. נדיבות הלב שלי נעצרת באולפן ההקלטות”

“אני חלק מתהליך ואני מרגיש שיש לי תרומה לאיכות ההפקתית והטקסטואלית בתחום הזה. אני לא מוכן ששירים שלי יוקלטו בהקלטות ביתיות מחתרתיות של ארבעה ערוצים. מאז שעבדתי עם שימי תבורי, נהייתי מעין פטרון טקסטואלי לזמרים, היודעים שהם יכולים להתקשר אלי מאוחר בערב גם אם אני לא קשור לתקליט שלהם”

“זה כיף לא נורמלי להיות פופולרי בקרב הילדים. אצל ילד אין דעות קדומות. הוא לא משוחד, גם לא קשוב לביקורת זו או אחרת. ילד תמיד אמיתי. או ששיר עובד עליו, או שלא. אני לא כותב אחרת לילדים. למעשה, אני כותב על נושאים הקרובים להם דרך עיניים של מבוגר”

“שום דבר לא בוער לי בקריירה, מה גם שאני יודע שיש אצלי בבטן חומר נפץ מוזיקלי שיתפוצץ בבוא היום. מצדי לא אכפת לי להוציא את התקליט הבא שלי בעוד עשר שנים. אני לא מחפש את האולימפוס. והיכן כל המטאורים הגדולים? ככל שהם מזנקים למעלה מהר, כן ההידרדרות צורבת יותר”

“קרה משהו למוזיקה הקלה בארץ. היא נעשתה מסונתזת כזאת, כשהדגש הוא על הפקת צליל ממכונות. היום מדברים יותר על הפקות מאשר על שירים. אני מעדיף נגנים בחי ותקליט אקוסטי לחלוטין”

“אנחנו אחד העמים היחידים בעולם שאצלם שלום זה אהלן, מה נשמע זה כִּיף ולהתראות זה יאללה ביי - ושום דבר לא בשפה העברית. אין לכם מושג כמה זה כואב לי”

“בחוץ אני קשוח לבבי הוא רך, אני נמס מאהבה כשאני איתך.”

“ארץ ישראל היא אמריקה שלי, האוכל השפה וכל החברים.”