רמי ברכה

“להיכנס לשדה מוקשים ולאבד יד ורגל, זה לא הסוף, אפשר להתגבר על זה.”

“לעולם אל תתייאש, ותמיד תתייחס למצבך הקשה כזמני.”

“מיזם שאינו רוצה לעשות שינוי אמיתי בחברה או בעולם, זה מיזם שכנראה לא אשקיע בו.”

“התעוררתי מהחלום ואמרתי לעצמי "אז זוהי כל הפציעה שלך? צבע אחר? עם זה אני יכול להתמודד" - ומאותו רגע נכנסו לתוכי אנרגיות כדי להפוך, בעבודה קשה, את החלום הזה למציאות.”

“אני נכנסתי לשדה מוקשים להוציא חברים, אבל זו לא גבורה - כל אחד היה עושה את זה. במציאות העסקית לא חייבים להיכנס לשדה מוקשים. הבנתי את זה.”

“החזון הוא שצריך להיות כבוד הדדי בין אנשים ובין המינים.”

“אני לא מבין בטכנולוגיה. אני משקיע באנשים.”

“הייתי תלמיד גרוע, כל התעודה גימלים, גם במקצועות וגם בהתנהגות, אבל בבית הוריי נתנו לי הרגשה שאני הכי חכם והכי מיוחד, מה שגרם לי לגדול עם ביטחון עצמי מפה עד הודעה חדשה.”

“עם האוכל בא התיאבון. לפני הפציעה הייתי טניסאי מקצועי. שיחקתי במכבי ת"א. אחרי הפציעה, התחלתי להיות אגרסיבי עם ספורט. חזרתי לטניס, לחדר הכושר, לסקי, ובחמש השנים האחרונות אני עושה גם 'קייט-סרפינג'.”

“אני אוהב להשקיע בחברות שהחזון שלהן הוא לייצר שינוי משמעותי בתחומים עתידניים. ככה אני מרגיש שאני לוקח חלק בהתפתחות הגלובלית.”

“שאלו אותי פעם 'רמי ברכה, מה האינסטינקט הכי חשוב שצריך להיות למשקיע?' מה שעניתי זה שלמשקיע צריכים להיות שני אינסטינקטים בסיסיים ומנוגדים: הראשון הוא 'אינסטינקט החיה הנרדפת' שמטרתו היא הימלטות מהשקעות לא נכונות. השני הוא 'אינסטינקט החיה הטורפת' שמטרתו לזהות, תוך כדי מנוסה מתמדת, הזדמנות השקעה נדירה ולטרוף אותה.”

“העולם מתחלק לשניים – אלה שהולכים אחרי החלומות שלהם ואלה שעוזרים להם. לאורך החיים פעלתי רק על פי החלומות שלי.”

“לפגישה עם משקיע, בואו בקבוצה קטנה ואל תתפרצו זה לדברי זה.”

“אחרי שנפצעתי קשה בלבנון ואיבדתי יד ורגל, אבא כתב לי: 'לעזאזל הבריאות – העיקר החיים'.”

“בהתחלה אמרתי 'אתרגל אבל לא אסתגל', כי להסתגל זה לוותר על הזהות השלמה שלי, נלחמתי בזה. בשלב מסוים הבנתי שלא רק שהסתגלתי, אלא שגם התחלתי ליהנות מהאתגר שהתלווה לפציעה.”

“העולם משתנה: בעבר היו מגיעים אלינו יזמים בני 35 מרמת פולג עם רכב שכור ומגייסים 2 - 3 מיליון דולר ויוצאים עם מוצר לאחר שנה. היום היזמים באים אלינו באופניים חשמליות, מגייסים חצי מיליון דולר ושלושה חודשים לאחר מכן הם משיקים מוצר. הכול קורה מאוד מהר, ואין זמן לאינטראקציות.”

“אני הייתי איפה שהם היו ואני הייתי איפה שהם עכשיו. אבל אני גם הייתי איפה שהם עדיין לא היו. יש צומת אחד מאוד מאוד מהותי וקרוב, הם קרובים לצומת הזה, הצומת של ההחלטה. האם אני עכשיו מטיס את עצמי לשמים, או שאני רציונל ומקבל את הדברים וחודל.”

“אחרי הפציעה הבנתי שאני לעולם לא אוכל להיות כמו שהייתי. נותרו לי רק שתי אפשרויות: להיות פחות טוב ממה שהייתי בעבר, או להפוך לגרסה הטובה יותר של עצמי. החלטתי ללכת על האופציה השנייה...”

“האמת, לפני שהנחתי את הרגל על האבן שהסתירה את המוקש, הרגשתי שמשהו לא בסדר. האינטואיציה אמרה לי לא, אבל הלכתי אחרי המפקד. הוא כנראה דרך על האבן בצד שלא הפעיל את המוקש ואני בצד שהפעיל, ושילמתי על זה. עפתי שבעה־שמונה מטרים קדימה, היישר אל תוך שדה המוקשים. שתי הידיים התרסקו לי, וראיתי שאין לי גם כף רגל. הייתי בהכרה מלאה.”

“היתרון שיש לרמי הבריא הוא שרמי הנכה נושף חזק בעורפו.”