יוסף שרון

“וַאֲנִי תְּנוּעַת הַשְׂכָּלָה וַחֲסִידוֹת וְהִתְנַגְּדוּת... וּמַהְפֵּכָה וְצָרְפָתִית ורובספיר וְאֶמַנְסִיפַּצְיָה... וּתְרוּעוֹת שֶׁל נִצְחוֹנוֹת וְהֶפְסֵדִים, עִם כָּל זֶה אֲנִי עוֹד צָרִיךְ לִחְיוֹת.”

“זה היה מעין אושר פתאומי, כמו להיות בן־אדם בלי סיבות, בלי חיפוש או שאיפות.”

“דִיבֵּר כְּאִלּוּ יוֹם שָׁלֵם לִפְנֵי־כֵן הֵכִין עַצְמוֹ לְשִׂיחָה עִם מִישֶׁהוּ.”

“המרשם היחיד כנגד תחשיב מר הוא התנהלות הזמן.”

“הרי לא באנו לעולם כדי לציית. קודם לכן נולדנו.”

“אפשר עוד לטעום ממנו, מן העולם הזה, קצת טובה.”

“הצייר שיצא למצוא את הנערה שצייר כבר חזר.”

“הזמן הוא כחופשה קצרה העוקבת אחר הבאה.”

“הולך לצפות מן החלון ורואה גשם.”

“הטעם לסמכות שוב נתון לבחירה.”