יוסף אלבו

“ויש מהם הפך אלו, והם בעלי חיים שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים בזולת חבורה וקיבוץ, ושההתחברות הכרחי להם בקיום מציאותם, כמו – מין האדם, כי לדקותו ושווי מזגו יתפעל מן הקור ומן החום ומכל אחד מן ההפכים, ולזה יצטרך אל מלבושים להגן עליו מן החום ומן הקור, ואל מזונות מתוקנים תיקון יפה שיאותו למזגו, מה שאי אפשר שישלם זה אם לא בקיבוץ והתחברות הרבה מן האנשים, יעזרו אלו את אלו: אחד יתפור ואחד יארוג ואחד יעשה מחט, וכן כל מלאכה ומלאכה, עד שימצא כל אחד מן האנשים המצטרך לו לצורך חיותו והתקיימו ממזונות ומלבושים.”

“ובאה הקבלה בזה נמשכת מאב אל בן, אי אפשר להכחישו. לפי שהוא מבואר שאין בעולם מי שיאהב את האדם יותר מאביו, ולזה הקבלה שתבוא נמשכת מאב לבן, ראוי שיצויר הדבר ההוא בלב הבן ציור חזק – לא ידומה הסרתו, כאילו הוא בעצמו השיג זה בחוש, אחר שהוא מבואר שאין האב רוצה להנחיל את בניו שקר.”

“ולכן התורה שנתבארו התחלותיה מן החוש תהיה אמיתית ונצחית, והקבלה הנמשכת ממנה תהיה אמיתית שאין לספק בה כלל. ואולם כדי שלא ידומה שהתחלות התורה כולם מתבארות לנו היום על פי הקבלה בלבד, ביאר אסף במזמור האזינה עמי תורתי (שם ע"ח), כי יש מהן מתבארות לנו היום על פי העיון, ומהן מן הנמשכות, והן הדברים שאין חולק עליהם כלל, ומהן מן המקובלות בלבד.”

“אלא שבלי ספק רבי הלל לא היה מאמין בביאת המשיח כלל, ואף־על־פי־כן לא היה נמנה בכלל הכופרים, לפי שאין ביאת המשיח עיקר לתורת משה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, כי כבר יצויר מציאותה זולתו.”

“הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים, שהם שורשים ויסודות לתורה האלוהית הוא, כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלוהית הם שלושה. והם: מציאות השם, וההשגחה לשכר ועונש, ותורה מן השמים.”

“ידיעת מספר העיקרים ההכרחיים לדת האלוהית קשה מאוד. ויותר קשה מה שלא נמצא לרבותינו ז"ל בזה דיבור מבואר. והיה ראוי שידברו בעיקרים שהם שורשים ויסודות לתורה האלוהית, אחר שעיקר ההצלחה האנושית וגמול הנפשות תלוי בהם, כמו שדיברו בשאר נזקי האדם ודיני ממונות שהם הנהגת הגוף בלבד, ותיקון הקיבוץ המדיני תלוי בהם.”

“עיקר שם הונח על דבר שעמידת דבר אחר וקיומו תלוי בו, ואין לו קיום זולתו. כמו שהעיקר הוא דבר שקיום האילן תלוי בו, ולא יצויר מציאות האילן וקיומו זולתו.”