יוסף טרומפלדור

“כל הליכותיו היו בנחת ובאדיבות; וכבר מזמן היה צמחוני, סוציאליסט ושונא־מלחמות – ואולם לא מאותם רודפי־השלום היושבים בחיבוק־ידים ומחכים שאחרים יילחמו בשבילם.”

“טוב למות בעד ארצנו.”

“אין דבר, כדאי למות בשביל הארץ.”

“אם תפרוץ מלחמה בארץ ישראל, בוודאי יכתירוני שם בתואר מפקד, אף על פי שאני מוכן לשרת שם גם כחייל פשוט. הן שם נהיה בבית, לא אצל זרים. [...] מאמין אני יום יבוא, ואני עייף ומיוגע, אשקיף בשמחה ובגיל על שדותי שלי, בארצי שלי. ולא יאמר לי איש: לך לך נבזה, זר הנך בארץ זאת. ואם יאמר לי איש כך, בכוח ובחרב אגן על שדותי וזכויותי. ואם אפול בקרב – מאושר אהיה. אדע לשם מה אני נופל.”

“שחברינו בבואם הנה לא יכניסו את עצמם במלחמה הנטושה בין אחדות העבודה והפועל הצעיר. מלחמה זו הקיפה כמעט את כל הפועלים ומזיקה מאוד לענייננו הכללי. [...] טוב יהיה אם חברינו החדשים שיבואו לארץ, יוסיפו להיות מחוץ למלחמת מפלגות זו.”

“בכל מקום ובכל רגע תזכרו אותי כי נלחמתי וגם נפלתי בעד מולדתי.”

“סע ארצה – אתה חלוץ לפני המחנה.”

“זכור כי לארץ ישראל הינך הולך, לא לשם מעשי גבורה, לא לשם הבאת קורבנות, כי אם לשם עבודה.”

“ככל שגדל בעיניי ערך האדם – גדלו בלבי הפקפוקים המענים.”

“אני כבר לא גרישה: אני שוכן הרים, איש קומונה – צבי.”

“אתה חושש שאין לי כוח להיעקר מרוסיה? מדוע אין בני האדם קשים כסלע סוערים כאש? לא נענתי לנפשך המשתפרת.”

“אנו דורשים שוב: החישו עזרה לתל חי וכפר גלעדי! מצבן קשה...”

“כל רגע יקר. כל הנכנס לארץ, ניצל ממוות בטוח או מחיי אנוסים. כל רגע של איחור – לחטא יחשב לנו.”

“איני יודע מה היא התייאשות. לגבי מי שרוצה לתקן מה בחייו אין התיאשות.”

“לפי השקפתי אינני איש צבא, ולקחת נשק ביד מוכן אני רק בשעה שאין אני רואה לפני שום דרך אחרת.”

“במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו.”